"אילו לקח השופט מוויני מנדלה את ילדיה היו הנערים מקבוצת הכדורגל שופכים חומצה על פניו. פוגעים בו ונעלמים. לעולם לא היו נמצאות ראיות נגדם. השופט העיוור לא היה יכול לזהות אותם." כך חולמת רמה בהקיץ, לאחר שהשופט קבע כי המשמורת על בתה תועבר לאביה של הילדה; אבל אילו היתה וויני מנדלה ועמדה לרשותה קבוצת הנערים […]
הסיפור האחרון – זה הנושא את שם הספר – "יותר מדי אושר" – קרוב יותר לנובלה מאשר לסיפור קצר. מעבר לכך – הסיפור עצמו הוא הפתעה אמיתית; אחרי סיפורי קנדה מן המאה העשרים, מופיע פתאום סיפורם של הגולים הרוסיים בפאריז במאה ה- 19, דרך עיניהן של דמויות אמיתיות מן העבר. אבל תיכף נגיע לזה גם. […]
סיפורים על הספר הפסטורלי האמריקני, ומה שמסתתר מאחורי הפאסאדה הזו, העמדת הפנים הזו של פסטורליה. כי מאחורי השלווה כביכול, מאחורי העלווה הירוקה, השדות, הנחלים, מסתתרים חיים עצובים, מסוכסכים ובעיקר מבוזבזים. משפחות מפורקות, אנשים המתגעגעים לנשותיהם לשעבר, ילדים בין שני בתים, זכרונות עמומים מילדות לא מאושרת במיוחד; בכלל – הזכות החוקתית הכל-אמריקנית לרדוף אחר האושר לא […]
"אתם לא באמת ההורים שלי, כל ילד חשב פעם. אני לא באמת הילד שלכם. אבל אצל יתומים זאת האמת." הנה דוגמה לסיפור בתוך סיפור (סיפורי יתומים) בספר שהוא כולו סיפורים קצרים לעתים, לעתים מחשבה שהתפתחה לכמה שורות, לא ממש סיפור, לא לא-סיפור, רק הרהור שלבש צורה של מלים על דף, רעיון שהתפתח מתוך איזה בדל […]
20 שנותיה הראשונות של המדינה היהודית מסופרות על ידי דמויות שונות שהיו, או היו יכולות להיות, או כמעט היו, כל שנה והאיש או האשה שלה; ביניהם: אודים מוצלים, אנשי בטחון ובטחון חשאי, מרוקאי ותימני, מאנשי ההתישבות העובדת והעירונית, ואף נציגיהם הפוליטיים, או קרוביהם. איש איש וסיפורו – על יד ההיסטוריה המוכרת לנו, סיפורים שאולי היו […]