אסופה

חיים יקרים – אליס מנרו

אליס מנרו הצהירה בראיון שנערך עמה לאחרונה, כי לא תכתוב יותר וכי ספרה זה, חיים יקרים, הוא ספרה האחרון.  הודעה זו מלאה את לבי / לבנו צער רב, משום שיש משהו כה ייחודי בכתיבתה של מנרו, עד כי הידיעה כי לא יהיו יותר ספרים מפרי עטה מחסירה משהו מן העולם.  ספריה של אליס מנרו מכילים […]

לקנות את לנין (וסיפורים אחרים) – מירוסלב פנקוב

בולגריה – מה בעצם אנחנו יודעים עליה? שנכבשה ושוסעה ונכבשה ואוחדה, שהיתה פעם תחת שלטון זה ופעם תחת שלטון אחר; שהשתייכה, שחולקה שוב ושוב. חוץ מן הבולגרים שבינינו, מה אנחנו באמת יודעים על בולגריה? על חיי היום יום שבה, עכשיו, ופעם? עם עלות השלטון הקומוניסטי? עם נפילתו? על האמונות הדתיות, על החלוקות בין עממים, על […]

אני לא זוכרת כלום – נורה אפרון

את נורה אפרון אני מכירה מהסרטים – "כשהארי פגש את סאלי", "נדודי שינה בסיאטל", "יש לך הודעה" , ומשהלכה לעולמה, לא כל כך מזמן, פורסמו הספדים וסיפורי הספרים שכתבה, ונרי ליבנה, הכותבת בכל סוף שבוע במוסף "הארץ" סיפרה על הקשר שלה עם ספריה של אפרון, ו"עשתה לי תיאבון".  כך, שכשנתקלתי בספרה האחרון "אני לא זוכרת […]

היעלמות – דבורה ויליס

היעלמות. העדר מישהו מן החיים, כך פתאום. שערו בנפשכם שאתם ילדים קטנים ופתאום אחד ההורים נעלם, אולי הוא מת, אולי היא מצאה מישהו אחר וארזה את חפציה ונסעה איתו, אולי הוא פשוט נעלם. אולי אתם כבר לא ילדים קטנים אבל אדם קרוב אליכם, קרוב מאד, נעלם. וההעדר – החסר הזה – מוחשי לא פחות מן […]

כל מה שעולה מתכנס – פלאנרי אוקונור

רק בסיפור שלפני האחרון – "הגב של פארקר" אפשר למצוא אהבה. ואפילו האהבה הזו כל כך מחוספסת ונסתרת שצריך ממש לחפש אותה, לגרד את האדמה והלכלוך והאבק כדי למצאה.  אוקונור כותבת על האנשים הקשים של מדינות הדרום בארצות הברית, רגע אחרי שלשחורים ניתנו זכויות מלאות, ובאזורים הכפריים עדיין שוררת הגישה הרווחת מקודם, זו המדרגת אנשים […]

הבוקר הרגתי איש – גיל הראבן

אלמלא מלאה ספרייתה של זלדה עד אפס מקום, ואלמלא הציעה לנו ספרים מספרייתה, אי אז לפני זמן מה, ואלמלא הפרוייקט של ורד, כנראה שלא הייתי מגיעה לספר הזה, לפחות לא עתה.. אולי מתישהו בעתיד הייתי שואלת אותו בספרייה, אילו הייתי נרשמת שם.. אבל – משמלאה ספרייתה של זלדה, וספרים שוויתרה עליהם הוצעו לנו בפורום, ואני […]

קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה – דליה רביקוביץ

"אילו לקח השופט מוויני מנדלה את ילדיה היו הנערים מקבוצת הכדורגל שופכים חומצה על פניו. פוגעים בו ונעלמים. לעולם לא היו נמצאות ראיות נגדם. השופט העיוור לא היה יכול לזהות אותם." כך חולמת רמה בהקיץ, לאחר שהשופט קבע כי המשמורת על בתה תועבר לאביה של הילדה; אבל אילו היתה וויני מנדלה ועמדה לרשותה קבוצת הנערים […]

אלה יווניה קוראת ספרים