קריאה חוזרת.

בדיוק לפני חמש שנים סיימתי לקראו לראשונה (אם יש צורך לחפש סימנים ואותות), והאמת שלא ממש זכרתי הרבה; מספיק כדי לעבור בשלום את הספר השני בסדרה – תחתית הבאר – בלי להזדקק להצצות חוזרות ונשנות בספר הקודם.

ובכל זאת, כך חשבתי, יהיה נחמד לרענן את הזכרון, מה גם שמה שבאמת נשאר מהספר, מעבר לסיפור, הוא ההרגשה של אחרי; כזו שאפשר לצמצם למלה אחת: נהניתי.

אז שבתי לקראו. כשהחדש עדיין טרי בזכרוני, כך שאיני צריכה להזכר מיהו או מיהי מי. ואף יותר מכך – כל מיני מעקשים קטנים ביותר התיישרו להם עכשיו בקריאה החוזרת. כשמוזכרים דמוסים, הלא הם רואי העתיד (בדרכים מאד מתוכחמות, משום שהם רואים כמה וכמה קווי זמן וכיוצא מכך –  כמה וכמה עתידים), נמצא לי סוף סוף ההסבר – קיצור של נוסטרדמוס, וברבים.

עוד התבהרו לי, קצת, לא לגמרי, מהם קוסמי היסודות – אדמה, אוויר, מים ואש (לא לגמרי הבנתי איך הם מפעילים כוחותיהם, אבל זה רק כי כח דמיוני מוגבל).

והסיפור. עכשיו, כשאני יודעת מה קרה לגיבורי הסיפור בשלב מאוחר יותר בחייהם, אפשר לחזור לבחרותם, ולהזכר מה מוביל אותם ואיך.

לב המעגל מסופר כולו מפיו של גבע, אמפת, או "ריגשי", המסוגל לחוש בכל רגשותיהם של הסובבים אותו, ולעתים למשוך רגשות מבודדים על מנת להניע לפעולה. גבע, מעצב ריגשי לספרים ומדריך מתנדב ב"נוער לנוער", תנועת הנוער של המכשפים, יודע כי יום מותו קרב. בחודש הקרוב, בעצרת הקרובה.

לגבע שנולד למשפחה "רגילה" לגמרי, אח בוגר יותר, רגיל, רופא, שמרגיש אחריות רבה לאחיו הצעיר.

בישראל נערכות מדי פרק זמן קצר עצרות לטובת זכויות המכשפים, ובעצם כנגד הגבלת זכויותיהם.

בכל עצרת, בתקופה האחרונה מופעלת אלימות מאורגנת כנגד הדמויות הבולטות, אלימות ההופכת לעתים מזומנות לרצח.

גם מקומות הבילוי הפתוחים למכשפים, או השייכים להם, זוכים במנת אלימות קבועה.

המכשפים מתוחמים לאזורים מסויימים באוטובוסים, בבתי הקפה (אם בכלל מותר להם להכנס אליהם), ובעצם "מסומנים" גם אם אין שום דבר במראיהם כדי לרמוז על כוחותיהם.

המשטרה, ובכן המשטרה מתערבת לעתים ולעתים לא, לעתים בחלק, ממש כמו כאן ועכשיו.

המאבק העיקרי הוא בין אלה המבקשים להצר זכויותיהם של המכשפים, תוך הבטחת עתיד ורוד-מאוחד לכל החברה, אם וכאשר השינויים האלה יושגו. מי שלא יציית ולא ירצה להכנס לתלם יענש בהתאם, אבל זה באותיות הקטנות.

העולם הזה שבנתה לנדסמן דומה עד מאד לעולמנו, עם קצת תוספות וקצת דיסטופיה, והתוצאה הסופית היא, כפי שכבר נאמר – תענוג.

קראו את "לב  המעגל". קראו את "תחתית הבאר".

כדאי ביותר