יש ספרים שאת לוקחת ליד, ואין לך מושג מה מסתתר בתוכם; ישנה, אמנם, הכריכה האחורית, ובה משהו שמישהו כתב, כדי שתבחרי דווקא את הספר הזה מתוך ערמות הספרים בחנויות, אלא שבדרך כלל הכיתוב על הכריכה האחורית לא באמת מגלה לך מה תמצאי בין דפי הספר, האם תאהבי, אם תבקשי להוסיף ולקרוא בו עוד ועוד, או שאולי תניחי אותו בצד הספרים העתידים לצאת מן הבית, מבלי להיקרא עד תומם?

כזה היה "נגטיב"; אניגמה. לא ידעתי דבר חוץ מן העובדה, שתחילת הסיפור נעוצה במציאת נגטיב (כאילו לא עבר העולם כולו לצילום דיגיטלי).

אז מה יש בספר הזה? יש בו סיפור ילדות בירושלים של פעם, עצוב וצובט לב. ויש גם סיפור אהבה גדולה מהחיים, ועוד אהבות גדולות פחות וחשובות לא פחות.

ויש תעלומה. מי אלה שבנגטיב שנמצא במקרה, ולמי אבד הנגטיב הזה.

מה מסתתר מאחורי האזכרה השמחה לאיש אחד, ומיהי האשה המסתורית המגיעה לאזכרה משל עצמה, יום לאחר האזכרה הרשמית.

המספר, בלש פרטי העוקב בעיקר אחרי בני ובנות זוג שיש להם ולהן רומנים מהצד. יש לו בת זוג שהוא אוהב-אבל-לא-מוכן-להתחייב, יש לו מזכירה שהיא גם חברה, המחזיקה אותו במסלול,  יש לו חברים לשעבר ואויבים בהווה במשטרה, ואין לו יום ולילה רק סדר יום קדחתני ועמוס.

עד שיום אחד הוא מוצא נגטיב, במקרה, ברחוב.

הנגטיב הזה שולח אותו לחיפוש קדחתני, הדוחה את כל שאר העניינים למקום אחר. הוא מוכרח לדעת מה הסיפור שמאחורי התמונות שהצליח לפתח מאותו הנגטיב, חקירה שמרחיקה אותו לגמרי מהחיים עצמם.

סיפור נוסף, בגוף שלישי, סיפורו של ילד צעיר בתחילת שנות הששים בירושלים. ילדות לא קלה. מחסור, אב מכה, אם שותקת.

ונקודת אור אחת, ילדה אחת, בת גילו, שהוא אוהב, שהיא חברתו הטובה,  החולקת עימו סודות ומסתור מן העולם במקום שהוא רק שלהם. נשבעו זה לזו אהבת נצח, ואז נעלמה מחייו.

הספר מורכב מפרקים לסירוגין, זה העוסק בילד ההוא, בירושלים, בגוף שלישי, וזה של ההווה, החוקר שנתקל בתעלומה שהוא מוכרח לפתור.

עד שמתישהו נפרע סדר הפרקים, אין עוד צורך בחלוקה הזו, והקריאה עצמה נעשית תכופה. בהולה כמעט.

כי קשה להניח את הספר מן הידיים. מהפך דפים מהחל עד כלה, וגם אם פתרה הקוראת את התעלומה, לפני שהסופר פרש את הפתרון לפניה, הרי שהספר מוסיף להפך דפים עד תומו.

ואלמלא החיים עצמם, ניתן היה לסיימו עוד קודם לכן.

כדאי מאד.