בעולמם של האחרים בני האדם הם אורחים, מתיישבים חדשים.

בראשית היו החיות והאחרים, בעלי החיים ושאר היצורים המסוגלים לשנות צורה לצורה אנושית, ובחזרה,

בני האדם שהגיעו אחריהם יכולים היו להישאר משום שהביאו עימם טכנולוגיות שלא היו לאחרים; בני האדם קיבלו היתר לחיות על אדמתם של האחרים בתנאים שנקבעו על ידי האחרים, לתקופות מוגבלות וכל זמן שיקיימו את הכללים.

בין בני האדם ישנן גם נביאות הדם; ילדות שונות במקצת, הנתונות למצבי רוח משונים, בוהות לעתים בלי מטרה ובלי סיבה, ולעתים חותכות חתכים קטנים בעורן.

קשה לגדל ילדות שכאלה, הנוטות לדכאון או סתם עצב, וגברים מסתוריים המופיעים לעתים בביתן של הילדות האלה ומציעים לקחתן, כבעלי חסות מיטיבים. ההורים לעתים נעתרים, לעתים מבולבלים ועד שיחליטו הילדות נעלמות, ואין יודע לאן.

כזאת היתה מג קורביין, שגדלה בין נערות שכמותה, שמורות בכלובים, נקראות מדי פעם כדי לפגוש אנשים, כאלה המשלמים סכומים נכבדים עבור הנבואות המתקבלות כאשר מתבצעת הקזת דם מעורן. לעתים התמורה המתקבלת גבוהה אף יותר.

מג קורביין הצליחה לברוח ולהגיע בדרך לא דרך אל החצר שבעיירה לייקסייד, ומאז חיה שם, לומדת להסתגל לעולם שאינה מכירה ולחיים בו, בני אדם ובעיקר אחרים.

בספר הזה, השני בסדרה, מתוודעת הקוראת לתנועה חדשה בקרב בני האדם ״בני האדם בראש ובראשונה״, תנועה המובלת בידי בדלנים המבקשים להשתחרר מן ההסכמים עם האחרים, ולהתנתק מכל מגע עימם.

הזמנות של סחורות לתוך החצר לא נענות, מי שעובדת בחצר נרדפת על ידי שכניה ובני משפחתה.

במקביל, אנשי המתקן בו הוחזקה מג ממשיכים לחפש אותה, וקיימת סכנה שיצליחו לפתותה לשוב למקום מוכר ומוגן, גם אם היא מנוצלת שם לצרכי הבעלים.

במקומות בהם שיתוף הפעולה בין האחרים לבני האדם פחות טוב מזה שבלייקסייד מאויימים האחרונים בפינוי מיידי עקב סיום ההסכמים המתקרב, ואם לא יימצאו פתרונות יחזור העולם אחורה, ואת המחיר ישלמו בעיקר בני האדם.

כמו הקודם בסדרה,  נכתב באדום, גם זה מהפך דפים ומרתק, ופה ושם מתגנבת מחשבה על טיפשותם של חלק מבני האדם, המעדיפים להגביה חומות בינם לבין שכניהם, החזקים מהם בהרבה, בחשבון הסופי, במקום ללמוד לחיות זה לצד זה בסוג של הסכמה הדדית.

אבל בעניין הזה נדמה לי, רחב בהרבה מהספר הזה.

מומלץ