כמה מעלות טובות לספר הזה; יש בו עלילה ראויה, מהפך דפים, דמויותיו מובחנות ויש להן, לכל אחת מהם מאפיינים מובהקים, שפה ואישיות נבדלות, ובעיקר הצליח, בימים אלה בהם הקריאה רחוקה ממני, לרתק אותי אליו, למנוע שינה מעיני ואפילו להקרא בשעות היום, מה שלא הצלחתי לעשות מאז השבת ההיא.

בישופ השכילה לברוא עולם נסתר בתוך העולם המוכר לנו, ולהפוך פנטזיה לסיפור הגיוני לגמרי. שהרי אם רק נאמין בקיומם של כל מיני יצורים נסתרים בעלי כוחות מיוחדים, המחביאים עצמם מרובנו, כי אז הסיפור הזה אולי קרה באמת. או, לפחות, יכול היה לקרות.

וכך זה מתחיל:

״היסטוריה מקוצרת של העולם

אי־שם בשחר הימים הביאה נמיד לעולם את כל החיים, ובכללם את היצורים הידועים בשם בני אדם. היא נתנה לבני האדם חלקים פוריים מעצמה וגם מים טובים. נמיד הכירה את טבעם של בני האדם ואת טבעם של יציריה האחרים, ולכן בודדה את בני האדם כדי שיהיה להם סיכוי לשרוד ולשגשג. וכך היה.״

בני האדם פרו ורבו והחלו לחפש להם עוד מקומות להיות בהם, וכך החלו לנדוד על פני ימים עד שהגיעו ליבשת חדשה ופלשו אל מרחב המחייה של האחרים. בשלב בו מתקיים הסיפור קיימות קהילות החיות זו לצד זו. מצד אחד בני אדם וצד שני האחרים. לאחרים כוח עדיף על זה של בני האדם כולם הם משתמשים ביכולות הטכניות ובהמצאות של האדם.

״וכך הגענו לימינו אנו. כפרי אדם קטנים בתוך נתיבים עצומים של אדמה השייכת לאחרים. ובתוך הערים האנושיות הגדולות שוכנות חצרות — פארקים מגודרים ובהם מתגוררים אחרים שתפקידם להשגיח על תושבי העיר האנושיים ולאכוף את ההסכמים שבני האדם כרתו עם הטרה אינדג'ין.
עדיין קיימת סובלנות חדת שיניים בצד אחד ופחד מפני מה שמהלך בחשיכה מן הצד האחר. אבל אם בני האדם נזהרים, הם שורדים.
רוב הזמן הם שורדים.״

מג קורביין ברחה ממשהו או ממישהו או מישהם והגיעה, בליל חורף קר, נעולה בסניקרס לבושה בגדים קלים בלבד, קפואה למחצה, אל סִפָה של יללת הקריאה הטובה, חנות ספרים בבעלותו של סיימון וולפגאר, מן האחרים, בתוך חצר לייקסייד, שטח בבעלות האחרים, שלבני האדם יש גישה אליו. מקום בו התקיימו זה בצד זה בזהירות רבה.

מג מתקבלת לעבודה כמקשרת אנושית במשרד קבלת הדואר והחבילות. תפקידה למיין את הדואר ולהביאו למתחמים השונים.

מג היא אשה מאד מוזרה; היא לא בקיאה בדרכי חייהם של האחרים, וזה די מובן, אבל היא גם לא באמת בקיאה בדרכי חייהם של בני האדם, יש לה אפילו ריח שונה. היא לא מריחה כמו "בשר מיוחד".

במקביל להגעתה של מג למתחם שבחצר לייקסייד, ועם או בלי קשר לכך קרו כמה מקרים מוזרים בין בני באדם לאחרים במקומות אחרים:

״משהו חדש התפשט בקרב בני האדם. משהו שנספג אצל טרה אינדג'ין שאכלו את הבשר הזה. בני אדם הפכו אגרסיביים ופראיים, ולא כלפי בני אדם אחרים. להקות של אנשים תקפו בפראות בעיקר ע־ ורבים, בצורתם האנושית ובצורתם האחרת. זו היתה אגרסיביות שגברה על חוש ההישרדות שלהם. …

מטריד באותה מידה היה שז־ אבים, ג־ ריזלים וח־ תולים הפכו פתאום לפאסיביים, ולא יכלו להגן על עצמם מפני מתקפות של בני אדם.״

עם ההתקדמות בקריאה מתברר לנו, אט אט, ממה נמלטה מג, במה היא מיוחדת, מהן יכולותיה המיוחדות, ביניהן היכולת להתחבב על האחרים עד כדי כך שהם רואים בה אחת משלהן (טוב, כמעט!), ויכולות אחרות. יתעורר מקרה חירום ששיאו מאבק בין אחרים לבין בני האדם ובין מצדדי השיתוף בין הגזעים או המינים השונים, לבין אלה המבקשים לקדם את טובת בני האדם בלבד (כל  קונוטציה או קישור לדמויות בשר ודם, על אחריות הקוראת בלבד!)

וישנם הרודפים אחריה, הנוקטים בכל דרך כדי למצאה ולהחזירה אל המקום ממנו ברחה; ישנם מי שמנסים להתעשר ולהאדיר את שמם  על חשבונם אנשים ונשים מוחלשים, או מאחרים.

והכל מתכנס לסצינת סיום מפוארת, ולאחר הקריאה נשארת התמיהה – למה, באמת, אי אפשר לנהל משא ומתן על חיים משותפים או אחד בצד השני, בלי שחיים כאלה יהיו כרוכים בסבל והרג.

הספר הזה הוא הראשון בסדרת "האחרים" ועל כן ניגשתי אליו בחשש מה, שמה אשאר עם איזה זנב עלילה לא פתור, או תעלומה שהמשכה רק בספר הבא בתור; ובכן – אל חשש. הספר הזה עומד בפני עצמו מהחל ועד כלה.

הספר מהפך דפים ונקרא במהירות (יחסית), והוא לגמרי מומלץ לסוגתו.