המתיקות שבתחתית הפאי – אלן ברדלי

 

המתיקות שבתחתית הפאי

שנת אלף תשע מאות וחמישים – מחצית המאה העשרים; בריטניה של אחרי המלחמה מתחילה להתאושש ממאורעות המלחמה העולמית השניה.

 בריטניה הכפרית ובה (עדיין) משפחות אצולה בדרגה זו או אחרת (כאלה שכיכבו פעם בספרים כמו טום ג'ונס, או ספריו של דיקנס). משפחות שלהן שושלות יוחסין ההולכות מאות רבות אחורה, חלקן מתגוררות באחוזות שמיסי הירושה אוכלים בהן בכל פה, וכבר אינן יכולות לתחזק את הפאר של פעם…

 אבל הכבוד נשאר. השמות המוענקים לילדים (ולילדות) תמיד יהיו שמות עם ניחוח אצולה; תמיד יהיו לילדים ולילדות הללו תחביבים מעניינים, ידע נרחב בספרות ובמוסיקה, ובתרבות בכלל.

 המשפחה מתגוררת ב"בית החדש" שהוא "רק" בן שלוש מאות שנה, אחרי ש"הבית הישן" נשרף בידי השכנים, מסיבות של אמונה. .. "שני אבות מאוחרים יותר בשושלת דה-לוס, ויליאם ואנתוני דה לוס, שהסתכסכו בגלל מלחמת קרים, השחיתו את קווי המתאר של המבנה המקורי. כל אחד מהם הוסיף אגף, ויליאם את האגף המזרחי ואנתוני את המערבי.

כל אחד מהם הפך למתבודד בממלכה שלו, וכל אחד מהם אסר על השני להניח את כף רגלו על הקו השחור שחצה את המבנה מהפרוזדור בחזית, לאורך אולם הכניסה ועד שירותי ראש המשרתים שמאחורי המדרגות האחוריות. שני אגפי הלבנים הצהובות שלהם, כמו מורסות ויקטוריאניות, היו משוכים לאחור ככנפיים קצוצות של מלאך בית קברות. ככה נראו בעיני החלונות והתריסים הגבוהים של החזית הג'ורג'יאנית של באקשו, כמו הבעה צדקנית ומופתעת של בתולה זקנה שפקעת השיער שלה הדוקה מדי." (עמ' 12)

 ועל שערי מאלפורד, שערי האחוזה: "השערים המרשימים האלה עם כל הגריפונים ופיתוחי הברזל השחורים, פיארו פעם את אחוזת באצ'לי השכנה, בית אבות אבותיהם של "בני מאלפורד המלוכלכים". השערים הובאו לבאקשו בסביבות 1760 על ידי מישהו בשם ברנדווין דה לוס, ואחרי שאחד מבני משפחת מאלפורד ברח בחשאי עם אשתו – הוא פירק אותם ולקח אותם הביתה.

החלפת האישה בצמד שערים ("המובחרים ביותר מצד זה של גן העדן," כתב ברנדווין ביומנו) יישבה כנראה את העניין,…" (עמ' 69)

 פלביה היא האחות הצעירה מתוך שלוש; לפניה נולדו אופליה ׁ(חובבת המוסיקה) ודפני(אוהבת הספרות). כולן בנות למשפחת דה-לוס. אמן מתה בנסיבות טרגיות. אביהן, קולונל בדימוס, בוגר המלחמה ההיא, בוגר פנימיה לנערים, אלמן שבור לב.

פלביה – ילדה בת אחת עשרה, חובבת כימיה, כמו אחד מאבותיה, היא המספרת, ודרך עיניה נגולה בריטניה הכפרית, האצולה המטפחת תרבות ותעלומת רצח.

 וזה הולך ככה – חרטומית מתה הנמצאת על סף הבית ובמקורה בול מושחר מעוררת אי שקט בקולונל דה-לוס, אביה של פלביה, ומאוחר יותר בלילה היא שומעת רעשים ומגלה אורח לא מוכר מתווכח עם אביה במטבח.

מאוחר עוד יותר, באשמורת אחרונה מתגלה לה האורח שוכב בגינה וכשהיא מתקרבת הוא נופח את נשמתו.

מכאן מתגלגל הסיפור עד לפיענוחו של המוות המוזר הזה, ובו מעורבים המשטרה (כמובן) הספרנית הכפרית, בעל הפונדק הכפרי ובתו, פנימיית הנערים הסמוכה על צוותה, אופניים ישנים, רולס רויס מושבת במוסך, חוקר שושלות אצולה, בולים נדירים ועוד ועוד, והכל בתוך "סלט" מקסים, מצחיק, מרתק, משובב נפש ממש.

 גם מקומו של הוידוי וגילוי הלב לא נפקד, ובמהלכו מגלה פלביה צדדים נסתרים באופיו של אביה, עד כדי "רציתי לחבק אותו. אבל לא יכולתי. כבר הרבה זמן הייתי ערה לכך שיש משהו באופי של בני דה לוס שמדכא כל גילוי חיצוני של חיבה זה כלפי זה; כל ביטוי של אהבה. זה משהו שזורם בדם שלנו.

וכך ישבנו, אבא ואני, כמו שתי זקנות צנועות וחסודות בארוחת מנחה בכפר. זאת לא דרך מושלמת לחיות את חייך, אבל צריך להסתפק בזה." (עמ' 167).

 אגתה כריסטי פוגשת את טום ג'ונס, עם נגיעות של דיקנס, ולוסי לוץ מציצה מעבר לכתף. ומאחר שבילדה מדובר, בת אחת עשרה אמנם, מחוננת, חכמה ומשכילה, אפשר אפילו לשמוע הדהוד מהחמישיה המפורסמת והשביעיה הסודית..

מומלץ בהחלט (ותודה לגלי על ההמלצה שהמריצה אותי לקראו גם)

 המתיקות שבתחתית הפאי – אלן ברדלי. תרגום (משובח, עם הערות שוליים והפניות): אסנת הדר.  הוצאת מטר (328 עמודים)

(פורסם ב – 19 באוגוסט, 2011 בפורום הספרים של YNET)

(The Sweetness at the Bottom of the Pie – Alan Bradley)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *