אוסטרליץ – וו. ג. זבאלד

אוסטרליץאל הספר הזה נגשתי בדחילו …

קודם כל – לראשונה לא קראתי את הכתוב על גב הכריכה האחורית, בעיקר בגלל הביקורת שהופיעה בהארץ (וכאן בתוך בלוגו של דרור בורשטיין)  (ואף הזהרתי חברה שלא לעשות כן)

אודה, בתחילה היה לי קשה..
הספר מתחיל בביקורת אדריכלית ורק לאט לאט מתגלה המסתתר מאחוריה ..

אוסטרליץ ודבריו מובאים מפי המספר האלמוני (זבאלד), שרק לעתים רחוקות מזכיר לנו שלא אוסטרליץ הוא זה המספר אלא הוא.. האלמוני..

אוסטרליץ פורש את סיפורו, סיפור חייו, דרך זכרונות שנגלו לו לאט לאט, עם מראות שצצו פתאום והובילו לזכרונות נוספים, ריחות..
ואחר כך החיפושים אחרי זהותו…

כך, תלוש כמו גיבורי "המהגרים", ובעדינות ורוך אין קץ.. בלי התרסה, בלי כעס, רק עם עצב אינסופי, נפרשים בפנינו חייו של אוסטרליץ, נער ואחר כך איש המגלה לאט לאט מי הוא.

עניין אחר – הצורה; זבאלד כותב ללא הפסקה, אין פרקים, אין הפסקות, אין פסקאות, רק משפטים אחרי משפטים אחרי משפטים.. ואין לעין מנוחה.. אי אפשר "לצלם" את הטקסט, כפי שבאופן בלתי מודע אנו עושים בדרך כלל, כי אין הפסקות לטקסט…
כמו גליון תווים שאין בו תיבות, וצריך להחליט לבד היכן לנשום.. כך צריך למצוא היכן לעשות הפסקות, ממש להחליט לבד, בדרך כלל אחרי שהתחלתי לקרוא את הטקסט אליו אחזור אחר כך..

וזה מעייף, אבל מתישהו הופך לחלק בלתי נפרד מחוויות הספר והסיפור – כמו מבקש אוסטרליץ לספר את סיפורו, לפני שישכח.. לפני שהזכרון יתעתע שוב..

איני יודעת אם זה הספר "החשוב ביותר" שפורסם בישראל ב- 2006 (כדברי המבקר), אבל אין ספק שהוא ספר חשוב, ומעבר לכך, אם מצליחים לעבור את תחילתו (שהיא קשה ונראית בלתי שייכת), ומתגברים על הצורה – כי אז זהו ספר נפלא.

מומלץ ביותר

אוסרטליץ – וו. ג. זבאלד. תרגום: יונתן ניראד. הוצאת כתר (252 עמודים)

(פורסם ב- 25.11.2007 בפורום הספרים של ynet)

(Austerlitz – W.G. Sebald)

אלה יווניה קוראת ספרים