מדוע האהבה כואבת? – אווה אילוז

מדוע האהבה כואבתמי מאיתנו לא היה (או עודנו) מאוהב עד עמקי נשמתו? לבו של מי לא נשבר פעם? מי לא כאב את כאב האהבה?

ולמה אהבה כואבת? ממש. פיזית. לא רק תפארת המליצה. האהבה כואבת. לעתים.

אווה אילוז מנסה לבדוק ולחקור את האהבה על הנאותיה ובעיקר על מכאוביה, ולהאירה מזוויות שאולי לא הוארו עד עתה.

"…מטרתי היא להראות שהיא מעוצבת ומיוצרת על ידי יחסים חברתיים מוחשיים; להראות שהאהבה נסחרת בשוק של שחקנים ומתחרים שאינם שווים; ולטעון שלאנשים מסויימים יש יכולת רבה יותר מלאחרים להגדיר את התנאים שעל פיהם הם נאהבים." (עמ' 15)

בדרך תקח אילוז את הקורא דרך האהבה של המאה ה- 19, בעיקר דרך הספרות, ותציג את ההבדלים בין האהבה של פעם, זו שבה אם כבודו של אדם מהווה מרכיב חשוב באהבה (אם אדם מפר את אירוסיו, הריהו מגונה על ידי החברה הסובבת אותו, ואינו ראוי על-כן לאהבה אפילו של זו שלמענה הפר את אירוסיו, והיא אף עשויה לנתק יחסיה עמו). בין הספרים הנזכרים נוכל למצוא את ספריה של ג'יין אוסטין או של אדית וורטון (שבמקביל לקריאת הספר הזה, קראתי את "בית השמחה" שלה), ועוד.

אילוז סוקרת תיאוריות מתחום הביולוגיה ומתחום הפסיכולוגיה, ומבקשת לעמתן עם ניתוח סוציולוגי מטעמה:

".. אני סבורה שהאתגר העומד לפני הניתוח הסוציולוגי הוא להבין את הרציונליות ואת הרציונליזציה לא בתור היגיון תרבותי שמנוגד לחיי הרגש אלא בתור גורם הפועל אִתם יחד. הרציונליות היא רוח תרבותי ממוסד בפני עצמו שהִבנה מחדש את חיי הרגש מבפנים, כלומר שינה את התסריטים התרבותיים הבסיסיים שבאמצעותם הרגשות מובָנים ועומדים למשא ומתן. אמנם לאהבה הרומנטית עדיין יש אחיזה רגשית ותרבותית חזקה במיוחד בתשוקות ובפנטזיות שלנו, אבל התסריטים והכלים התרבותיים הזמינים לשם עיצובה סותרים יותר ויותר את התחום הארוטי ואפילו מחלישים אותו." (עמ' 177)

במסגרת ההשוואה מוצאת אילוז כי המודרנה, השיוויון, האוטונומיה, החופש לבחור, כל אלה הופכים את האהבה הרומנטית לפחות מובנת מאליה, יותר קשה. כואבת יותר. אם פעם נערכו הנישואין בתוך מארג חברתי / מעמדי / כלכלי מסוים, הרי שכיום נפרצו הגבולות המעמדיים, הבחירה התרחבה, ולעתים המבחר הופך את הבחירה לכמעט בלתי אפשרית.

"כדי להבהיר מה רציונלי בבחירת בן זוג בזמן המודרני אשאל מה היתה הרציונליות הטרום-מודרנית בבחירת בן זוג. שחקן טרום מודרני שחיפש בן זוג נודע ברציונליות שלו: הוא נהג לשקול קריטריונים כמו גודל הנדוניה, עושר אישי או משפחתי ומוניטין, השכלה ופוליטיקה משפחתית… בהתחשב באופציות המוגבלות, מלבד דרישות היסוד הכלליות בדבר האופי והמראה דרשו השחקנים מעט מאוד מבני זוג לעתיד ובדרך כלל הסתפקו במועמד הזמין הראשון, המספק והטוב דיו.. התחשבות פרגמטית בסטטוס, במוניטין, באופי ובמראה של המועמד היתה הכרחית, אבל איזנו אותה המאגר המוגבל של בני זוג פוטנציאליים ומנהגי הסביבה. .." (עמ' 197)

"מי שמנסה לעמוד על ההשקפה המודרנית על האהבה מופתע מהעובדה שבאופן מסורתי, מכיוון שהיא מוסדה מחוץ לנישואים, ייצגה האהבה הרומנטית ערכים מנוגדים לערכי מוסד הנישואים, כמו אינטרס עצמי ושימור השושלת. אם את הנישואים הניעו בריתות משפחתיות ואינטרסים כלכליים, הרי האהבה בתור שכזאת נחשבה לחוויה של מימוש תאווה שהיה בה איום על הסדר הכלכלי והחברתי." (עמ' 209)

 

ספויילר – הספר הזה לא גילה לי מדוע האהבה גורמת לכאב פיזי ממש; הוא גם לא מציע פתרונות לכאבים הללו. האמת שלא זו היתה כוונתה של אילוז. אולם היא מצליחה להאיר ולבאר ולהציג מזוויות שונות ומעניינות את מדווי ומכאובי האהבה המודרנית.

"הספר זה עשוי אפוא להיראות בגדר כתב אישום נגד האהבה במודרניות. אבל יהיה מועיל יותר לקרוא אותו כניסיון להתנגד להשקפות המקובלות שלפיהן הגברים מוגבלים מטבעם, מבחינה פסיכולוגית וביולוגית, ביצירת קשרים, וטוב יעשו הנשים אם ישנו את המבנה הפסיכולוגי שלהן כדי למצוא אהבה ולהחזיק בה. למעשה, הביולוגיה והפסיכולוגיה – כאופני הסבר ולגיטימציה לקשיים הכרוכים ביחסים רומנטיים – הן חלק מהבעיה, ולא פתרון הקשיים. אם אי-השוויון הרגשי בין גברים לנשים נעוץ בביולויגה באובולוציה או בהתפתחו נפשית לא הולמת, הרי התרבות המודרנית והמוסדות המודרניים העצימו מאד את ההבדלים האלה ובמידה מסוימת הצדיקו אותם,… לפיכך ברור שהמונחים מאדים ונוגה, .. לא יצלחו;.." (עמ' 268)

ועוד – הספר עוסק בעיקר באהבת נשים לגברים, ופחות באהבת גברים לנשים וכלל לא באהבה בין בני אותו מין, כך שאלה לא ימצאו כלל מזור לנפשם בספר הזה.

מאיר עיניים בדרכו, קריא ופותח עוד כיווני חשיבה, שגם אם מסקנותיהם לא יתקבלו על דעת הקורא/ת הרי שמשהו בכל זאת נוסף.

 

לקריאה נוספת אוכל להמליץ על :

קטעים מן הספר, כפי שהופיעו במוסף הארץ

וקטעים גם באתר אלכסון

 

מדוע האהבה כואבת – אווה אילוז. מאנגלית: שירן בק. הוצאת: כתר. 315 עמודים. (271 בעצם; השאר הם עמודי הערות שוליים, שבחוסר נוחות מירבי נדחקו לסוף הספר, ומפתח.)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *