חגיגת התיש – מריו ורגס יוסה

חגיגת התיש

במאמרו: "הגל השלישי של הדמוקרטיה" מצביע סמואל הנטינגטון על הקשר הלא מובן מאליו בין הופעת הגל השלישי של הדמוקרטיה לפעילות הכנסיה הקתולית – במדינות אמריקה הלטינית בעיקר (ובמדינות נוספות). 

"לא מובן מאליו" משום שהכנסיה הקתולית נלחמה לאורך השנים בדמוקרטיה, או לכל הפחות התנגדה לה..

אלא שהדיכוי והפגיעה האנושה בזכויות האדם גרמו לבישופים שונים במדינות שונות להתחיל בתמיכה בתנועות ההתנגדות למשטרים המדכאים (ואף בכך יש איזו "סטיה" מן הנוהג הקתולי – שהכל מתחיל "מלמעלה" – מן הותיקן). תמיכה ספורדית זו של בישופים ואנשי כמורה חלחלה למעלה, עד שיצאה "אגרת הרועים" מטעם האפיפיור בתמיכה בזכויות האדם..

אגרת הרועים הזו עוברת כחוט השני לאורך ספרו של ורגס יוסה… הבישופים ברפובליקה הדומיניקנית נמצאים בסכנת חיים משום שקראו את איגרת הרועים באזני מאמיניהם.. אחד מהם אף מתיר (בעקיפין) להתנקש בחייו של הרודן – טרוחיו.

הרודן – יש בו כח מהפנט.. אנשים נופלים ברשת מבטיו, מבקשים לרצות אותו בכל כוחם.. מי שסר חינו מחפש כל דרך להחזיר עצמו לחבורה המקורבת.. כל דרך : פגיעה בקרובי משפחה, פגיעה באהובים, בגידה בהכל – חוץ מאשר ברודן..

שלושה סיפורים נשזרים ב"חגיגת התיש" בזמנים שונים – סיפורה של אוראניה שעזבה את ביתה ומולדתה, ועתה שבה, מקץ עשרות שנים, לביקור חטוף – על מה ולמה עזבה?

סיפורה של חבורת הקושרים המתעתדת להתנקש בטרוחיו..

וסיפורו של הרודן עצמו – הנע בין דאגתו האמיתית למדינתו, יחסו לסובבים אותו, יחד עם שכרון הכח המטורף…

כל אלה נשזרים ביד אמן – הסיפור האמיתי הנעטף בשכבות של בדיון..

והאמת שחששתי לקחת את הספר לידיים – ורגס יוסה חרוט בזכרוני כסופר ה"מכביד" על הנשמה.. מאז קראתי את "העיר והכלבים" אי אז.. ולכן דחיתי את "חגיגת התיש"… קצת

ספר מצוין ביותר

ותודה שוב, לאסתי שגרמה לי להוסיף את הספר לרשימת ה"צריך", ליאיר שהמליץ לאסתי, ולכל אלה שחזרו ואמרו שצריך וחובה וכדאי.

חגיגת התיש – מריו ורגס יוסהתרגום: יורם מלצר. הוצאת: כתר (456 עמודים)

(פורסם ב- 4.2.2008  בפורום ספרים של YNET)

(La Fiesta Del Chiva – Mario Vargas Llosa)

אלה יווניה קוראת ספרים