"למה הסכמתי להרוג אותו?

הם כנראה הסיקו שאני כשרוני.

למה הסכמתי להרוג אותו?

הייתי צעיר, רך בימים.

למה הרגתי אותו? למה מסכימים להרוג מישהו?

למה הורגים הספרדים את השור? למה צדים פיל, פיל שהוא גדול מבן אדם?

אמביציה.

אם אני יכול לחסל אדם אחד, אני יכול לחסל רבים, מה ההבדל?

למה הרגתי אותו? אולי כי אחד שם ביקש יפה ואני הסכמתי." (חלק שלישי *)

מה הופך אדם למתנקש? מה הופך אדם נורמטיבי, מן הישוב, למחסל? איך הופך מישהו שאת ילדותו אנחנו מכירים, כי ראינו כאלה סביבנו, כי היינו כאלה בעצמנו, לאדם המסוגל, כדבר של יום ביומו, לקחת את חייו של אדם אחר? אדם שאינו מכיר ואין הוא יודע מדוע נגזר עליו למות, ומי הוציא את גזר הדין הזה שעל פלוני אלמוני לשלם בחייו על משהו, על אדם זה ולא על אחר, במקום מסוים, בזמן מסוים, וכנראה גם לא ידע, משום שלא כל מוות מדווח בעיתונות, וגם אם כן, לא תמיד ניתן לקשר את המוות המדווח להתנקשות.

"נולדתי ביישוב קטן שבו כולם הכירו את כולם. מלבד עברית דיברו שם עוד ארבע שפות, ואני ידעתי לקלל בכולן וגם לבקש בהן שימסרו לי את הכדור. .. אמא שלי היתה מנהלת-חשבונות ואף-פעם לא לקחה אותי למקום העבודה שלה. .. גדלתי עם אמי לבד, אבי נסע כנראה לחו"ל לפני לידתי ולא חזר. .." (חלק ראשון *)

 המספר, שאין אנו יודעים מיהו, שאין לו שם המופיע בספר, נולד וגדל ביישוב קטן, כעדותו, לאם יחידנית שמעולם לא ספרה לו מי היה אביו. ואי הידיעה הזה ילווה אותו כל חייו. אולי כך, אי הידיעה המוחלט, החריגוּת המוחלטת כילד, במשפחה קטנה שאין בה אב, רק אם ובן, בקהילה קטנה, ומטבען של קהילות קטנות שהחריג בהן בולט שבעתיים, אולי משם יכול לצמוח מתנקש?

כי מה אנחנו בעצם יודעים עליו, אחרי כך וכך עמודים בהם סיפר את סיפורו? שהוא בן לאם יחידנית, שאביו אינו ידוע לו, שגדל במקום קטן, שאהב לשחק כדורגל, שהיה עד, כמו שאר הילדים סביבו (או, שמא, לא) לשחיטת הבקר. שהלך לצבא והפך לצלף

והפך למתנקש.

והוא מספר לנו את סיפור חייו, או מה שהוא רוצה שנדע מחייו.

".. ואני משתדל להתרחק מאמירות לא מדויקות ובעיקר מאמירות שסותרות את עצמן וממשפטים שתקוע בהם קוץ. משפטים שמבקשים למשוך תשומת לב בכל מחיר. .."  (חלק ראשון*)

ואיך מאתרים מתנקש פוטנציאלי? הרי מלבד דיוק בקליעות, דיוק חוזר, קבוע, קר רוח, צריך עוד משהו. איך מאתרים את בעל האישיות המתאימה לעבודת ההרג?

ה"הם", המאתרים, המאמנים, המסמנים את מטרות ההרג, המתחקרים. ההם – גם להם אין שמות, רק גוף רבים: הם.  הם באים לאסוף אותו, הם משלחים אותו למקום מסוים, יחד עם עוזרים שלכל אחד מהם תפקיד, הם מסמנים את המטרה, הם מאשרים, הם מחזירים, הם מתחקרים, הם משלמים שכר, ועוטפים אותו בכל מיני שמות קוד.

וכך נראים חייו של המחסל. חיים שלווים בדרך כלל, חדר שכור אצל אשה אחת, לא צעירה, באיזה מקום קטן (אחר מזה שגדל בו? אבל בסביבה בכל אופן), אשה שיש לה אמונות מוצקות ואמירות חדות וחד-משמעיות, שאינה רואה בעין יפה את חוסר המעש של המחסל (כי מה כבר יש לעשות בין משימת חיסול אחת לאחרת?):

"היא שונאת חלומות, שאריות של היום שמחפשות דרך להשתחרר ולצאת מתוך חוסר סדר, חוסר כבוד ופראות, לכלוך של החיים. עניתי לה שאני חולם-בהקיץ, ומי שחולם-בהקיץ, שולט בחומרים. .." (חלק ראשון *)

עד אשר הוא נקרא לאיזה מקום, לפעמים זה כרוך בטיסות, והוא מלווה בעוזר ונהג, ויש נוהל מוסדר של איך מגיעים לנקודת התצפית ואיך להתמקם, מי אחראי באיזו נקודת זמן, ואיך לעזוב, לאחר ביצוע המשימה, בלי להותיר סימן וזכר. ואחר כך ה"קירור" והתחקירים, והתשאולים, ובדיקת המצב הנפשי, כי, איך אפשר להשאר ככה שפוי, אחרי הרג ועוד הרג ועוד הרג? ומה עושים עם הסוד? כי הרי אי אפשר לספר ולדבר, וצריך לשמור כל הזמן ולהשמר שלא לספר בטעות מה היה ומה קרה? ולא לקשר לכותרות העיתונים (אם בכלל פורסם משהו).

".. אחרי כל צליפה הם אמרו שאין לי מה לדאוג, הרובה אינו זוכר, והמטרה זוכרת או פחות ממנו. אף-אחד עדיין לא התאבל על גווייתו, המוות הוא גם מותו של המוות. והכי חשוב, הם הדגישו – לא אנחנו המצאנו את המוות." (חלק ראשון *)

".. בכל מה שקשור לחיסול, אני היחיד המציאותי והבלתי ניתן לשינוי. אני ובעקבותי המוות, אני והוא שניים שהם אחד, .." (חלק שלישי *)

".. אחרי חצות, כשאתה שוכב עם עיניים פקוחות בין השמיכות, שום דבר לא הולך לאיבוד. .." (חלק שלישי *)

שלושה חלקים לספר, שלושה סיפורים שזורים זה בזה – סיפורי החיסולים, כמובן, וכל מה שסביבם, סיפור הילדות, סיפור ההווה, החיים ביום יום, בין חיסול אחד למשנהו. שלושתם שלובים זה בזה, מקרינים זה על זה.

וכולם בכתיבתו המיוחדת של חגי ליניק, והפעם ספר המתרחק מעט (כך נדמה לי) מן האישי והפרטי (חוץ מדמות האם) אל דמות אחרת, שונה, מרוחקת, ועם זאת – כאן, לידינו, יחד אתנו.

המחסל – חגי ליניק. הוצאת: הספריה החדשה. 204 עמודים

לרכישה בפורמט מודפס ודיגיטלי

* הספר נקרא בפורמט דיגיטלי ועל-כן לא מצויינים מספרי העמודים.