החלון והמדרגות – עמרי חורש

"כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש, לור. מפחיד אותי לחשוב איך העולם הזה עוד נשאר עומד. בימים האחרונים גיליתי שכולנו משק כנפיים קטן של פרפר. שכל נשימה שלנו, כל בחירה דפוקה שלנו, תהדהד אצל הנכדים שלנו, שזרעי הפורענות טמונים במקומות שאנחנו אפילו לא מודעים להם. …" (עמ' 132)

דניאל אוסטר, גיבור הספר המספר את כולו בגוף ראשון, הצליח להרגיז אותי כמעט מתחילת הסיפור; לא הצלחתי, בשום צורה ודרך, להבין את מניעיו. כשספר נכתב בגוף ראשון, נוטה הקורא/ת לסוג מסוים של הזדהות עם המספר/ת; ב"החלון והמדרגות" לא הצלחתי להזדהות אפילו קצת.

להיפך, לא חדלתי להתרגז ולקוות שדניאל אוסטר דנן "יקח את עצמו בידיים" ויחזור למסלול חייו "הנורמטיבי". אחרי הכל, כולנו עברנו אותו תהליך סוציאליזציה, ובעיני כולנו יש מה שהוא "נורמטיבי" ומה שהוא לא.

דניאל אוסטר הצעיר, רק בן 29, בנו של פול אוסטר המנוח (לא, לא הסופר, אם כי הספר הזה, כך הבנתי, נכתב באיזושהי זיקה או מחווה לפול אוסטר הסופר, ועל-כן חובבי אוסטר, שאני פחות נמנית עליהם, ימצאו שם אולי מפתחות ורמזים שאני לא מצאתי), מחליט יום אחד לשנות את חייו.

מין משבר גיל ה- 30 המתקרב שכזה.

הוא מתפטר ממקום עבודתו הקבוע, ומתחיל לתכנן את שארית חייו, בהתחשב בסכום הכסף שיעמוד לרשותו למשך זמן מסוים, שיקבל עם סיום העבודה.

נישואיו כבר לא מה שהיו; למען האמת – נישואיו כבר לא. ויש ילד קטן שמתחיל להתרגל לחסרונו ומתחיל להתרגל לגעגוע הכרוך בפרידת הוריו. גם דניאל כבר מתרגל געגועים.

לדניאל עניין בלתי גמור עם אביו המנוח, שהיה פעם בלש פרטי, מן הטובים והמקצועיים, ומתישהו דעך זרם ההזמנות לעבודות חדשות, ומתישהו החליט האב לבחור במוות על פני החיים.

באחד הימים נופלת לידי דניאל מחברת ובה תאור מעקב אחרי אדם מסוים, ומשמתעמק דניאל במחברת מתברר לו כי את המעקב הזה צריך היה אביו לבצע, ומשום שהזמנת העבודה הגיעה בטעות לאדם אחר, ואותו אדם לקח על עצמו את עבודת הבילוש הזו, נותר אביו חסר הזמנה אחת.

דניאל החליט לצאת בעקבות הדברים הכתובים במחברת, ואלה הובילו אותו למקומות ולחיים שמעולם לא עלו בדעתו לפני כן.

גיבור אחר של הספר הינו דר רחוב, ודרך התנהלותו לבדו, ומול אחרים, נפתח צהר לחייהם של דרי רחוב בכלל, ובפרט.

"… פעולה שנעשתה קבועה אצל דרי הרחוב במפגש עם דר רחוב אחר, במטרה לבדוק את מידת האמינות. לא פעם נתקלו דרי הרחוב הקבועים במתחזים שהתקלחו יום לפני כן או באותו בוקר ממש ועמדו להם, ידם מושטת לפניהם, והתחננו בפני העוברים והשבים. נוסף על כך, היה ניתן לדעת על ידי פענוח הריח אם האדם עוסק באיסוף זבל או מתכת, ואם הוא ישן על מצע מניח את הדעת או בתוך פח ציבורי." (עמ'85)

"'הקבצנות היא לא מצב כלכלי, אוסטר. היא מצב נפשי. אז נכון שזה משמש תירוץ לכל מי שמעולם לא רצה להוציא דולר מהארנק לטובת אנשים כמוני. אבל זה לא עושה את זה לא נכון. ראיתי לא מעט אנשים שנפל בחלקם סכום גדול. … לכל אחד יש את הדפיקה של החיים ואת מה שהביא אותו לרחוב, ומעטים מצליחים להשתחרר מזה. …'" (עמ' 117)

את הספר הזה מובילים לא מעט צירופי מקרים; טעות במספר טלפון, מפגשים מקריים המתבררים כבעלי חשיבות רבה במיוחד. בספר שקראתי לפני לא מעט שנים נאמר "אוון מיני האמין שהמושג 'צירוף מקרים' הוא מפלט שטחי ואווילי שמחפשים להם אנשים שטחיים ואוויליים שאינם יכולים להשלים עם העובדה שחייהם נשלטים בכוחו של תכנון נשגב ונורא – רב עוצמה ואדיר תנופה…"*. בספר הזה, מוביל חורש את גיבוריו דרך צירופי המקרים שברא להם, להחלטות הרות גורל, כל אחד לעצמו, ולעולם לא נדע מה היה קורה לולא קרו אותם צירופי מקרים, או אילו החליטו גיבוריו לבחור בדרכים אחרות (ואז אולי, היו מרגיזים אותי קצת פחות. ואגב, כעס על התנהגותם של גיבורים פירושו כתיבה מצוינת, כזו שמצליחה לעורר בי רגשות, גם אם שליליים, ושאינה משאירה אותי אדישה.)

 

החלון והמדרגות – עמרי חורש. הוצאת: ידיעות אחרונות, ספרי חמד. 135 עמודים

 

לרכישה בפורמט רגיל ודיגיטלי (לא לקינדל)

 

* תפילה לאוון מיני, בן אירווינג, תרגום: משה זינגר, הוצאת: כנרת זמורה ביתן.

Share

תגובה אחת בנושא “החלון והמדרגות – עמרי חורש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *