מיכאל בלומקוויסט, שותף ועורך בעיתון כלכלי צנוע אך נחשב, נידון לשלושה חודשי מאסר ולקנס כספי גבוה משום שהואשם והורשע בהוצאת "לשון הרע" על ידי תעשיין / איש עסקים שעסקיו חובקי עולם.

 "איך ההרגשה?" הוא נשאל על-ידי אחד העיתונאים, ועל כך נאמר: "'איך ההרגשה' זאת השאלה היחידה, על פי 'העיתונאים הרציניים', ש'כתבי ספורט מטומטמים' מצליחים לשאול את 'הספורטאי המתנשם ומתנשף' התורן..." (מוכר לכל צופה טלוויזיה במקומותינו).

 ליסבת סלאנדר, אשה נערית כבת עשרים וחמש (שיש הטועים לחשוב שהיא בת ארבע עשרה או חמש עשרה), מועסקת כפרי-לאנסרית על ידי סוכנות חקירות, ומצליחה להביא תוצאות מפורטות בזמן קצר. סלאנדר הינה אשה מוזרה למדי, שעל גופה מקועקעים לא מעט סמלים וסימנים, אין לה אמון (בצדק מסוים) ברשויות למיניהן, אין לה חברים קרובים, והיא די בודדה בעולם.

 בלומקוויסט הוא עיתונאי כלכלי מסוג אחר, זה שאינו עונה "אמן" על כל "חבילת מסרים" המועברת על ידי גורם זה או אחר לעיתונאי זה או אחר:  "הבוז שרחש מיכאל לכתבים כלכליים נבע, לדבריו, מעניין פשוט של טוהר מידות. בעיניו המשוואה פשוטה מאד. מנהל בנק שמבזבז מאה מיליון קרונות בספקולציות פזיזות, אסור שימשיך בתפקידו. מנהל חברה שעושה עסקאות עם חברות קש צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. … מיכאל בלומקוויסט האמין שתפקידו של הכתב הכלכלי לבחון ולחשוף את הכרישים הפיננסיים שיוצרים משברי ריבית ומספסרים בכספי החוסכים הקטנים בתסבוכות דוט.קום מטורפות. הוא האמין שתפקידה של העיתונות לבחון מקרוב מנהלי חברות באותה קנאות חסרת רחמים שבה כתבים מדיניים עוקבים אחרי כל צעד שגוי בקרב שרים וחברי פרלמנט. .. (ו)מיכאל לא היה מסוגל להבין מדוע כל כך הרבה כתבים כלכליים בכלי התקשורת החשובים ביותר במדינה מתייחסים ליאפים כלכליים בינוניים כאילו הם כוכבי רוק."

 מובן שחקירותיו ובדיקותיו העצמאיות הופכות אותו ל(סוג של) אימת אנשי העסקים והבנקאים (או, לפחות, מטרד מעצבן). דעותיו הופכות אותו גם לבלתי אהוד (בלשון המעטה) על הקולגות מכלי תקשורת אחרים, אלה הנהנים מיחסי תן-קח עם גוף כלכלי זה או אחר (וכמובן, נתח פרסום בהתאם).

 רגע לפני שהוא נכנס לכלא, לרצות את עונשו, נקרא בלומקוויסט אל ביתו של איל תעשיה – הנריק ונגר – כדי לנסות ולפתור את חידת העלמה / הרצחה של נכדת אחיו האהובה עליו ארבעים שנה קודם לכן. בלומקוויסט, באי-רצון מסוים, נרתם למשימה ומכאן מתחיל סיפור עוצר נשימה (ומדיר שינה) הכולל בתוכו תולדות משפחתו (המסוכסכת ומסובכת) של ונגר, היכרות עם השבדים ה"פחות נחמדים" אלה שחברו לנאצים בתקופת מלחמת העולם השניה, הצגה (בקצרה) של מדיניות הרווחה השבדית והטיפול בחריגים בה, וטיול (מקפיא עצמות) בצפון שבדיה בחודשי החורף והאביב.

 סלאנדר ובלומקוויסט ייפגשו במהלך הספר ויחברו לעבוד יחד כדי להביא לפתרון התעלומה / תעלומות, ובדרך נתוודע גם לחלקים מסויימים מחייה של סלאנדר (רק אלה שהיא בוחרת לגלות לנו, הקוראים, כמובן) – גילויים הגורמים בעיקר לרצון לחבק אותה ושכמותה ולהגן עליה מפני העולם… אלא שהיא לא זקוקה להגנתנו, או להגנתו של איש.. היא מסתדרת.

 הספר, כאמור, הדיר שינה מעיני ביותר ממובן אחד – זה של הרצון להבין ולגלות את פתרון התעלומה, יחד עם כתיבתו המבריקה של לרסון (למרות שחלק מן הפתרון ניחשתי כבר במהלך הקריאה); אבל גם חלק מן העניינים המובאים בספר, גם בהם היה כדי "לקחת" אותי למקומות אחרים, מחשבות אחרות…

 הספר הזה פורסם בשבדיה בשנת 2006 (ומכאן שנכתב במהלך מספר שנים קודם לכן) בשיאה של פריחה כלכלית עולמית, ורגע לפני המשבר הכלכלי הגדול! התובנות שמגלה הסופר (דרך בלומקוויסט) הופכות את הספר הזה לסוג של נבואה מסוימת (או, לכל הפחות, אמירה נחרצת בענייני הכלכלה):  "'הבורסה זה סיפור אחר לגמרי. שם אין שום כלכלה ושום ייצור של מוצרים ושירותים. שם אין אלא פנטזיות שבמהלכן מחליטים משעה לשעה שעכשיו החברה הזאת או הזאת שווה כך וכך מיליארדים פחות או יותר. אין לזה שום קשר למציאות או לכלכלה (השוודית).'"

הנערה עם קעקוע הדרקון – סטיג לרסון. תרגום (טוב מאד) משוודית – רות שפירא. הוצאת מודן. (512 עמודים)

(פורסם ב– 17 אפריל, 2010 בפורום הספרים YNET)

(Man som hatar kvinnor  – Stieg Larsson)