כמה זמן צריך "לתת" לספר, בעצם – כמה עמודים צריך לקרוא בו, עד שמחליטים לנטוש ולהמשיך הלאה. הרי ספר שיש בו כמעט חמש מאות עמודים, יכול "להרשות לעצמו" להתמהמה, גם אם הקורא/ת חסר/ת סבלנות ומחכה כבר שיעצור הספר הזה את הנשימה. אחרי הכל זה ספר מתח. ולא סתם ספר מתח – כזה שנכתב בשבדיה, ושבדיה […]
"… לא רציתי למות. רציתי לחיות, רציתי להיות לגיבורת חיי, וגיבורת חייה – ידעתי – איננה מתה משחפת. אחרים הם שמתים משחפת. מותם נוגע ללב. מותם רוחני מאוד. גופם הולך ונעשה שקוף כנשמה. אבל גיבורה, גיבורה אמיתית – אסור שתמות." (עמ' 343) ליאונה נולדה באפריקה ושנות ילדותה עברו עליה במקומות שונים ומשונים, מוקפת באהבתם של […]
למען האמת הספר הזה התגלגל לידי במקרה. טוב, כמעט במקרה. שלחתי לדף הפייסבוק של עם עובד תצלום של מדף הספרים שלי (שניים, כדי להיות בטוחה) המכיל בעיקר ספרים מן ההוצאה, ובתמורה קבלתי את הספר הזה. ספר מתח כתוב היטב, שהוא הסחת דעת מצויינת מן היום-יום, ובין ספרים שנקראו וייקראו ונחרטו או ייחרטו בדי.אנ.איי הקורא שלי. […]
"אם יקרה ותרצה להתיידד עם שומר פילים, ודא שיש לך די מקום לפיל. (פתגם הודי עתיק)" (המוטו בתחילת הספר) קודם כל ולפני הכל – שתי הערות: אחרי "הילדה השקטה" ו"חוש השלג של העלמה סמילה" ציפיתי ליותר, הרבה יותר מפטר הוג; "הילדה השקטה" היה ספר עוצר נשימה, שמיד עם סיומו ידעתי שאני חייבת, אבל חייבת לקראו […]
ספקטקל מפואר! זה מה שעבר לי בראש כשסגרתי את הספר הזה. את איאן מקיואן הכרתי דרך חברה אוהבת ספר, שהמליצה על ספריו, אי אז בשנת 2007. אמרה שהוא כותב טוב ותמיד יש לו סוף מפתיע, איזה טוויסט שלא ציפית לו. ואכן, בספר הראשון שלו שקראתי – שבת – יש איזה טוויסט שכזה בסופו, אלא שמן […]
הַזָּרָה מֵאָז שֶׁלָּמַדְתִּי לַשְּׂרוֹךְ אֶת נַעֲלַי אֲנִי עוֹקֶבֶת אַחֲרֵי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי. פַּעַם אֲפִלּוּ הִגַּעְתִּי מְאֹד קָרוֹב אֵלָיו. שִׂחַקְנוּ בְּיַחַד. מַחֲבוֹאִים, תּוֹפֶסֶת, בְּרִידְג', כָּל מִינֵי מִשְׂחֲקֵי זוּגוֹת. גַּרְנוּ יַחַד בְּדִירָה שְׂכוּרָה. יֵשׁ לִי תְּמוּנוֹת מֵאוֹתָהּ תְּקוּפָה. הַטִּיּוּל לִירוּשָׁלַיִם. שְׁקִיעָה. גְּרוּטָאוֹת שֶׁל תַּשַׁ"ח, מַחֲזִיקִים יָדַיִם. זֹאת הָיְתָה תְּקוּפָה. מְקָרֵר הָיָה מָקוֹם מָלֵא אֶפְשָׁרֻיּוֹת. יֶלֶד הָיָה דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר […]
דוח נטישה (שוב) עד עמוד 108 הגעתי, והחלטתי שאין לי עניין להמשיך. הספר הזה התנהל לי בכבדות, לא משך אותי, לא "קרא" לי לחזור מוקדם מהעבודה או לוותר על עיסוקים אחרים.. סתם, נגרר כזה. אסימוב באחד מסיפוריו הקצרים (והמבריקים) הצליח פעם לתאר רעיון דומה על פני עמודים בודדים. הרעיון של לאסוף חוויות של אנשים ולמכור […]