"כשתמה המלחמה החליט תיאו בנפשו כי את הדרך חזרה הביתה יעשה לבדו, בקו ישר ובלא פיתולים. המרחק לביתו היה רב, כמה מאות קילומטרים, ובכל זאת נדמה היה לו שהוא רואה את התוואי בבהירות. הוא ידע כי החלטה זו תרחיק אותו מחבריו והוא ייאלץ לשהות ימים רבים בשדות ריקים ובהרים שוממים, אך הוא היה נחוש בדעתו, […]
ישנם ספרים כאלה, שכשקוראים אותם משתלט מין נמנום נעים שכזה על הנשמה, ועוד יותר נעים משום שמסביב רועש וגועש וטילים ואזעקות, הפסקת אש שכן או לא מגיעה, צוק איתן שמתנוסס או נופל או לא ברור, ויש הספר הזה, שלוקח את הקורא/ת לארץ אחרת, למקום שקט, ונעים וטוב. ויותר מזה לא צריך. פרדינאן שאשתו מתה עליו […]
"… הרי המשפחה שלי יכולה להעסיק בשקט את כל אגף הרווחה, שנים שאני מצניעה בשקט את הבעיות שיש לכולם שם, את הרמזים לאלימות, את צווי ההרחקה, בעיות של אנשים נבערים, של פסולת אנושית, חווי עמיזדה בעלת תואר שני בקרימינולוגיה, מנחת קבוצות ומטפלת במכורים שמסתירה משפחה מבעבעת בבעיות סוציאליות, מסתירה וסוחבת בשקט, ולמה להכחיש, בחוסר אחריות […]
כשהייתי בצבא, לפני כך וכך שנים (רמז: חלק מהשירות שלי היה ברפידים – בבסיס חיל האוויר), התפקידים לחיילות כללו בעיקר עבודות פקידות כאלה או אחרות (סא"ל היה זכאי לשתי פקידות, רס"ן רק לאחת), לפעמים מ"כיות או מ"מיות בבסיסי הדרכה לחיילות אחרות, שוטרות צבאיות (תפקיד שגרר הכי הרבה דמעות במסדרי דמעות) פקידות מבצעים (שזה כמו פקידה, […]
יהושע רדלר הוא סופר, סופר מצוין רק שטרם שמעתם עליו, משום שספרו הראשון הנמצא בכתובים עדיין לא ראה אור. הטיוטה הראשונית נשלחה אמנם לאיזה מו"ל ידוע, והוא אף הביע התלהבות, אלא שהטיוטה עדיין טיוטה, ובינתיים לא יצא הספר לאור, ויהושע רדלר צריך להתפרנס מכל מיני דברים שסופרים מתפרנסים מהם, כמו כתיבת רצנזציות לעיתונים בדבר ספרים […]
".. לפני שיצאה, הביטה שנית בקברם המשותף של הרפאים הללו, שנאחזו בתכריכי הזיכרון כאילו כוסו באבק מזהב, ובושה בקנאתה. היא תידחק פעם לנשף השכחה העליון הזה? היא תוברג?" (עמ' 285) התשובה היא "כן"; באופן חלקי כמובן. כי היא כבר נדחקה לנשף, אבל לא נשכחה. עדיין לא. כנראה שעוד להרבה הרבה זמן. עדיין כאן. וכותבת. נפלא […]
"…בכל זאת, אדם קם בבוקר ויוצא מהבית ומגלה שכדור הארץ שב למסלולו. הוא אומר לאשתו ניפגש בערב, והם אכן נפגשים בערב. למוכר במכולת הוא אומר להתראות, ויודע שיפגוש בו מחר, ויודע שהעגבניות, גם אם יעלה מחירן בעשרות מונים, יישארו תמיד בטווח ידו המשגת. כמה יפה הכדור בתנועתו הנכונה. כמה נעים לסוב איתו. לשכוח שתנועה אחרת […]