"אולי במקום חבוי, אי-שם בתוך חלל הנפש, הייתי רוצה שמישהו יקרא וידע את החיים שהיו כאן. לא את אלה הגדולים, החשובים, הנלמדים בין כה וכה, אלא את חיי הפינה המבוישים של מי ששורדים את הימים ללא מותרות וללא תהילה. הכתיבה הרי לא תשנה את החיים הללו, ובזכות הכתיבה לא נהיה פחות עניים או יותר בריאים […]
(אזהרה: בסוף הסקירה יהיה ספוילר, שיסומן, כמובן, כיאות.) כשסיפרתי לחבר-אוהב-ספר שאני קוראת את "החדש" של גוטפרוינד, שכבר מזמן לא היה לנו, וכבר מזמן אנחנו מחכים, נאנח החבר הלז ואמר שכשקרא את "שואה שלנו" לא יכול היה להתיחס לספר כאל "סתם ספר" משום ש- "זה ספר עלינו, עלי, על קרית חיים, והרי גדלתי בקרית חיים". ממש […]
פרנהייט 451 היא הטמפרטורה בה נשרפים ספרים; 232.7 מעלות צלזיוס. "ספרים היו רק סוג של כלי שבו אִחסַנו דברים שפחדנו שמא ישכחו. אין בהם שום דבר קסום. הקסם היה רק במה שהסופרים אומרים, באופן שבו הם מאחים עבורנו את הטלאים של היקום." (עמ' 86) עניין של תרגום – איך מתרגמים Fire-Man מאנגלית לעברית; המלה המוכרת […]
ומה קרה אחר כך? נתן צוקרמן, הסופר (בן דמותו של רות?) מגיע לכנס המחזור שלו, 45 שנים לאחר שסיימו, הוא וחבריו, את לימודיהם, ופוגש שם את מי שהיה חברו הטוב ביותר – ג'רי לבוב. מעלתו העיקרית של ג'רי היתה אחיו הבכור, המבוגר ממנו בשש או שבע שנים – סימור לבוב, המכונה "השוודי", וזהו בעצם סיפורו. […]
"… קרב ובא עלינו המבול הצחיח, ויבוא הקץ על הקנייה ועל המכירה, ונמצא את עצמנו מסתמכים על משאבינו לבדם.." (עמ' 138) סוף העולם הגיע. סוף העולם, כפי שאנחנו מכירים אותו (ועוד קצת בכיוון הכלכלה החזירית וניצול משאבי כדור הארץ, הפיתוחים המיוחדים, הכלאות בעלי החיים, השימוש בגנטיקה, הנסיון להעניק נעורי נצח לעשירים במיוחד, שיכולים להרשות לעצמם, […]
".. המשפחות האומללות – אומללות כל אחת על פי דרכה." האמנם? יעל ינאי מספרת סיפור פירוקה של משפחה אחת; והסיפור – סיפורה של המשפחה הזאת הספציפית. אבל ה"מסביב", המלים, הכאב, הפחד המשתק, כל אלה כל כך דומים לסיפורים אחרים, סיפורים שונים לגמרי, שונים מבחינת ההרכב, והסיבה, כמות הילדים, ומי מחליט ראשון. אבל המלים.. המלים הן […]
"… אביו חסר ההשכלה ניסה בכל כוחו ללמוד אותו מלכתחילה: האופן הנורא, הבלתי נתפס שבו הבחירות הנדושות ביותר, הפעוטות ביותר ואפילו המבדחות של אדם מביאות לתוצאות שלא עומדות בשום יחס מתקבל על הדעת אליהן עצמן." (עמ' 158) מרקוס מסנר, סטודנט שנה שניה בקולג' ווינסברג, לאחר ששנה ראשונה עשה בקולג' הסמוך לביתו, אולם בחר להתרחק ככל […]