אנשי פינות – אסתי ג. חיים

אנשי פינות

"אולי במקום חבוי, אי-שם בתוך חלל הנפש, הייתי רוצה שמישהו יקרא וידע את החיים שהיו כאן. לא את אלה הגדולים, החשובים, הנלמדים בין כה וכה, אלא את חיי הפינה המבוישים של מי ששורדים את הימים ללא מותרות וללא תהילה. הכתיבה הרי לא תשנה את החיים הללו, ובזכות הכתיבה לא נהיה פחות עניים או יותר בריאים וחזקים,אבל אם מישהו יקרא ויחוש שהכיר את האנשים הזרים, אלה שאף פעם לא הישיר אליהם עינים, ולו לרגע, אולי יוארו אנשי האפור בזרקור זמני ממקד ויהיו לזמן קצר 'גיבורים'." (עמ' 10)

 דבורי, דור שני לשרידי השם, שלא מדברים עליו כלל, ההוכחה החיה, הנצר, הילדה של אמה, וסבתה, וסבה, ושתי הדודות של אמה, ושל אביה; כולם חיים בסמיכות האחד לשני, הסבא והסבתא, האם והאב, דבורי ואחיה. שתי הדודות גרות לא רחוק. כולם – כל אלה שלא נולדו כאן – היו שם. במקום שלא מדברים עליו.

אבל בלילה, יחד עם יללות התנים מן הואדי, מתערבים גם הקולות של הבית. והם מפחידים לא פחות מקולות התנים; הסבתא הזועקת בשנתה, האם שסיוטים מבעתים אותה, ביום ובלילה, הסב שבינתו נסתרת תדיר והוא זוכר רק מה שהיה במלחמות, בשוחות, בשדה הקרב.

 איך אפשר לגדול ככה? להיות ילדה כמו כולן?

 יום אחד, או שמא, לילה אחד, מופיעה האחות הצעירה של סבתא – אסתר. יפה כמו אסתר המלכה, אשת העולם הגדול. מי ששרדה, לא ברור איך, ועסקה לא ברור במה, והצליחה לעקוף את מסך הברזל ולהגיע מבודפשט לחיפה. אסתר מביאה עמה שמחה ואור לבית שכבר שנים שרוי באפילה, אבל יחד עמה מגיעים גם הסודות שלא מדברים עליהם, שאסור, לא לפני הילדים בכל אופן, ולא בכלל.

אסתר, שכמו אסתר המלכה, הצליחה פעם להציל, ושלא כמו אסתר המלכה, לא את כולם.

אסתר המביאה נחמה ובעצמה רדופה על ידי צללי העבר.

 "שהרי רק ההווה מתרחש – מעבר לו אין דבר. יש למהר, למהר, כי הזמן קצר וחולף ועוד מעט לא נהיה אלא גוף הולך ומתפורר." (עמ' 168)

 דבורי כותבת מתוך ההווה שלה, זה שבו הוריה כבר אינם בין החיים, וגם לא הדודות והדודים, הסבא והסבתא, וגם לא אסתר המלכה. אחיה היגר מכאן, ורק היא נותרה בבית הזה, המלא צללים וזכרונות, זכרונות הכופים עצמם עליה ומכריחים אותה להניח כל דבר ועניין בצד ולהיכתב, על מכונת האוליבטי הישנה, זו שקיבלה מתנה לבת המצווה מן הדודה אסתר. המלכה.

 על ילדות בצל משפחה מורחבת, שכל אחד ממרכיביה נושא עמו את אימתו הפרטית, על הצורך להיות חלק מן העולם ש"בחוץ", ילדה "רגילה" בבית ספר "רגיל"; על דמיונות שנושאים אותה הרחק הרחק מן העולם הזה הקשה כל כך, אל הכנרת, ואל רמות ים על ים הרמות, ושאר מקומות קסומים, אמיתיים יותר או פחות.

רק לברוח, לרגע, מן האימה.

 ".. מבקר חמור סבר עלול לומר, שוב סיפור על משפחת שואה מטורללת? למה אין ולו סופרת אחת שתרים את הכפפה ותכתוב איזה סיפור הרפתקאות הגון שמתרחש בים הצפוני?

והרי ממילא לא ישנה הסיפור דבר. ניצולי שואה ימשיכו לחיות בחוסר כבוד, ועדת התביעות למשיך לממן מוזיאונים להנצחת גיבורים מתים במקום חיים שניצלו." (עמ' 286)

אז כן – עוד סיפור על משפחת שואה מטורללת; סיפור בשפה ייחודית ונהדרת, מלאת פנינים. סיפור שבסופו לא כל החידות נפתרות, ואלה שכן, לא תמיד הדרך לפתרונן נראית הגיונית במיוחד. אבל איך אפשר לחפש הגיון במין משפחה כזו? עוד סיפור על משפחת שואה מטורללת, עצוב, נוגע ללב, מספר את סיפורם של אלה שקולם לא נשמע. אף פעם.

מומלץ

אנשי פינות – אסתי ג. חיים. הוצאת כנרת זמורה ביתן (286 עמודים)

(פורסם ב – 22 במרץ, 2013 בפורום הספרים של YNET)

אסתי ג. חיים התארחה בפורום הספרים של YNET ביום 11.6.2013

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *