שנים רבות של קריאת ספרים הפכו אותי מפונקת במידת מה בציפיותי מספר חדש. ספר לא צריך להיות קאנוני, או "חשוב", הוא לא צריך להיות נשגב או מעשיר, הוא לא צריך "ללכת" איתי בזמן ולאחר קריאתו, או להותיר בי חותם. הוא יכול, אבל לא צריך. הוא כן צריך להיות כתוב היטב, כתיבה שלא תאלץ אותי להפסיק […]
מה יש להם, לסופרים החדשים, שהם ממלאים בכה הרבה מטאפורות וחזרות את ספריהם? כאילו אין להם מה להגיד, אז הם מכבירים מלים ועוד מלים ועוד מלים. ודי. אחרי "הכול טוב" חשבתי שהגעתי אל ספר שאוכל ליהנות ממנו ולא יהיה כה ריק. אז הוא אכן לא כה ריק. אבל לא מלא מספיק. נטשתי
דו"ח נטישה. עד עמוד 64 הגעתי ואין לי שום צורך להמשיך. השפה הכמו גלותית (חיקוי של סופרי עבר?), הדברים החוזרים על עצמם (כדי למלא את הספר בעוד ועוד טקסט?). לא מספיק מעניין.
בכל זאת נתתי צ'אנס הטיסה לבריסל התעכבה קצת והיה חשש מסוים שלא אגיע לטיסת ההמשך בזמן, והייתי צריכה להסיח את דעתי באופן מוחלט מן הדאגה הזאת, עניין שממילא לא היה תלוי בי כלל, ולכן, משסיימתי את All Seated on the ground הכה מצוין ושובה לב, ואף כתבתי עליו, ולפני שאני עוברת לספר הבא, החלטתי לשוב […]
דו"ח נטישה. ספר מתח טוב צריך להחזיק את הקוראת כך שלא תרצה להניח אותו מידה. זה לא המקרה בספר הזה. למרות כל השבחים המצורפים אליו. למרות המלצה חמה מטעם אי מי באיזה פורום ספרים. בתה היחידה של אם יחידנית, עיתונאית בסוכנות הידיעות של שבדיה, נעלמת יום אחד מביתה, והחשד הוא שנחטפה. האם שלא לגמרי מאמינה […]
דו"ח נטישה. במשך שמונה שנים ניהלתי את פורום הספרים באתר YNET, עד שעלה הכורת על הפורומים וסגר אותם לצמיתות. במשך השנים הללו התנהלו דיונים ערים בענייני ספרים ומה שקשור אליהם. אחד מדיוני המשנה היה – האם אפשר להפסיק ספר לפני סופו, או – מתי מותר להכריז על כך שהספר בלתי קריא, על ידי הקורא/ת ועל […]
פלסטיק. במטבחי צעצוע יש כלי מטבח קטנים וצלחות קטנות וסכו"ם קטן, ויש אוכל מפלסטיק. פיצה מפלסטיק וביצה מפלסטיק, פלפלים ועגבניות מפלסטיק. הכל פלסטיק. עד כדי כך שכשמבקר מסעדות זה או אחר כותב על מסעדה שהאוכל בה מאכזב במיוחד, דימוי הפלסטיק יככב בביקורת המסעדה – אוכל מפלסטיק. וזה הדימוי שעלה בראשי במהלך כל הספר הזה – […]