פלסטיק. במטבחי צעצוע יש כלי מטבח קטנים וצלחות קטנות וסכו"ם קטן, ויש אוכל מפלסטיק. פיצה מפלסטיק וביצה מפלסטיק, פלפלים ועגבניות מפלסטיק. הכל פלסטיק. עד כדי כך שכשמבקר מסעדות זה או אחר כותב על מסעדה שהאוכל בה מאכזב במיוחד, דימוי הפלסטיק יככב בביקורת המסעדה – אוכל מפלסטיק.

וזה הדימוי שעלה בראשי במהלך כל הספר הזה – פלסטיק. מתח מפלסטיק.

באלדאצ'י כותב ספרי מתח בקצב שאני מחליפה גרביים. בחורף. הוא אף נחשב לסופר מתח פורה במיוחד, ואהוד במיוחד, והוא כותב בסדרות, שבהן אפשר לקרוא כל ספר בנפרד, אבל אם תרצי לדעת משהו על גיבור או גיבורת הספר, מה המניעים שלה או שלו, מאין באו, כי אז תרצי לקרוא גם את הספרים הקודמים בסדרה, ואת אלה שיבואו אחריהם.

אטלי פיין, למשל, גיבורת הספר הזה, שהיא סוכנת אף.בי.איי. היתה פעם ילדה קטנה, אחת מזוג תאומות, שאמה היתה מודיעה במבצע ללכידת ראשי המאפייה, ומשזהותה נתגלתה, נחטפה האחות התאומה, מרסי, ואטלי כמעט מתה במהלך החטיפה ההיא. עקבותיה של מרסי נעלמו מאז, וכל חייה הבוגרים אטלי מחפשת אחריה.

עתה היא קבלה חופשה מיוחדת כי נדמה לה שהתגלה איזה קשר למשפחת החוטף, והיא ממהרת לאותו המקום כדי לדבר עם אחד מצאצאיו, אולי להגיע דרכו למידע על גורלה של אחותה.

ולמרבה המזל הרע, היא בדיוק מסכלת את מעצרו של אותו אדם, שנחשד בסחר בסמים, ומצליח להמלט משני מבקשיו.

למרבה ההפתעה לפיין ולחוקר הצבאי שביקש לעצור את טוני וינצ'נזו, זה החשוד הנמלט, ישנה היכרות מוקדמת, ושניהם פוצחים במסע לאיתורו של הנמלט.

מסע ארוך שבמסגרתו כל חקירה שלהם נעצרת לפתע על פי הוראות מגבוה, ועוד יותר גבוה וכמעט הכי גבוה, וכן נערמות בדרך הזו גופות של כל מיני אנשים ונשים, רגע לפני שמסרו מידע חיוני לחקירה.

וכך מתנהלים שני החוקרים, כל אחד מסיבותיו, כל אחד נושא עמו משא של אשמה על המתים שהיו בדרך, וכל אחד מהם חדור בתחושת שליחות וערכים נעלים. ובכל רגע נדמה שאויביהם הסמויים בעלי העוצמה נמצאים צעד אחר מאחוריהם.

אבל לא לעולם חוסן, ובסופו של הספר יבואו הרשעים על עונשם, ומשהו ישאר עוד פתוח, כי הקוראת הלא מובטח שתרצה לדעת אבל מה קרה אחר כך?

טוב, לא הקוראת הזאת. זה הספר השני של באלדאצ'י שקראתי, לאחר שקבלתי המלצות הן על הסופר והן על הספר. לא עוד. פלסטיק.

ולמה קראתי את הפלסטיק הזה עד סופו? כי זה היה מצב רוחי בימים אלה  – פלסטיק. מין זמן כזה שצריך להעביר אותו, וספר מתח מפלסטיק הוא בדיוק מה שהייתי צריכה.

אה – והערה אחת לתרגום: כשאחד מגיבורי (המשנה) בספר  אומר: "חנון המחשבים הזה זקוק למדר"ד בשביל להפעיל את החנוניות שלו"… ומסתבר ש-"מדר"ד" הם ראשי תיבות של "מתן מידע רגיש וממודר", תוהה הקוראת, מדוע לא להשתמש בראשי תיבות נכונים יותר, ועל הדרך מוכרים יותר: "ממר"מ"?
אבל זו סתם תהייה לא ממש חשובה, שתפסה את עיני.

ספר שישקע בתהום הנשייה של הזכרון, ולא ישאר ממנו דבר..