אין לי מושג איך הוא עושה את זה, ישי שריד, אבל מתחילת הספר ועד סופו, כולו סיפורו של הגיבור, מחשבותיו, העובר עליו, הרצונות, השאיפות, האכזבות, ולרגע אחד, לא הצלחתי, אפילו לא קצת, לגלות בתוכי איזו אמפתיה או סימפטיה לגיבור הנ"ל, שי תמוז שמו, ואפילו לא חמלה. כלל. גם לא בהתחלה, כשעוד היה בצד "הנכון" (?) […]
בכל פעם שמופיעה כותרת בעיתון על איזו חברת סייבר ישראלית שמכרה טכנולוגיה המאפשרת ריגול אחרי אנשים, לכל מיני משטרים שנחשבים אפלים, אני קצת מתכווצת, כאילו שיש לי חלק, עקיף לגמרי כמובן, בכוחות הרשע האלה. המחשבה שאין שום דבר חסוי אצל מי שהם מטרות המעקב הזה, מדירה את מנוחתי. אחר כך אני חוזרת לחיים הרגילים, כי […]
עורך דין צעיר אחד, לא כל כך מצליח, שעזב משרה מבטיחה במשרד עורכי דין נוצץ ויוקרתי משום שרצה לעמוד על שתי רגליו בעצמו, מוצא עצמו יום אחד כחוקר מצ"ח במילואים בחקירת אונס שהיה או לא היה, כמה חודשים לפני כן, בבסיס צבאי אחד בדרום הארץ. המתלוננת – אשה צעירה מעיירה בדרום. ישראל השניה או השלישית, […]
אביגיל, פסיכולוגית ששרתה שנים רבות בממד"ה היא גיבורת הספר והמספרת שלו. הספר כולו נמסר לנו, הקוראות, בגוף ראשון. אביגיל שרתה בממד"ה – שהוא אגף מדעי ההתנהגות בצה"ל. בין תפקידיו של ממד"ה – כתיבת תורה מקצועית ופרסום הוראות מקצועיות, ייעוץ ארגוני לרמטכ"ל, לסגן הרמטכ"ל ולמטכ"ל, פיתוח תורות לפיתוח מנהיגות ועוד. אביגיל בחרה שלא לשרת כקב"נית, משום […]
ושוב לוקח ישי שריד פרה קדושה, ושוב מציג אותה לפנינו במערומיה, על פרטי הפרטים המדוקדקים, ושוב שוחט אותה, ואנחנו מהנהנים, משום שהוא צודק (אם כך הם אכן פני הדברים; כפי שהוא מציג אותם). אם ב"השלישי" הציג בפנינו שריד איך יראו החיים כאן, לכשיוקם בית המקדש השלישי, ומלכות ישראל הקדושה, זו הנזכרת יותר ויותר כשאיפה פוליטית […]
"הדברים שאספר לכם עכשיו הם אמת לאמתה, כולם צרובים בתוך ראשי. הלוואי שיימצא מי מבני עמי שיקרא אותם באחד הימים." (עמ' 13) ירושלים – תקופת בית שלישי. הכותב – יהונתן, בנו הצעיר של המלך יהועז, המלך והכהן הגדול שקומם את עם ישראל מן האובדן שהומט עליו, מן הפצצות שניתכו על ערי החוף והשמידו אותן לגמרי. […]
חוף מציצים, כולם מכירים. באזור הזה יש כמה בתים מפוארים, מן העת האחרונה, וכמה בתים בני שלוש קומות, קצת ישנים, אבל רואים מהם את הים, וזה מספיק. ויש כמה בתים פרטיים, קטנים בני קומה או שתיים, עם חצרות קטנות מאד, כאלה שטרם נמכרו ליזמים זריזים יותר או פחות, וטרם הפכו למקומות של בטון וזכוכית. כזהו […]