ערפדים, כידוע לכל, הוא יצור מיתולוגי הניזון מדמם של בני האדם (או בעלי חיים, אבל פחות). הוא חי חיי נצח, מסתובב בלילות ונח בימים. האפלה היא הסביבה הרצויה לו.
ומן הצד האחר – סוגת הרומן הרומנטי מאופיינת על ידי סיפור מסגרת נוסחתי, בו אשה צעירה, לעתים חסרת נסיון עם בני המין השני, לרוב מעוטת הכנסה, פוגשת גבר המבוגר ממנה במעט או בהרבה, בעל ממון, פנוי אך נמצא בקשר מסוים עם אשה אחרת, אולי מאורס לה , ובסופם של מעקשים ימצאו עצמם השניים יחד, פוסעים אל השקיעה
ואם נעביר את הרומן הרומנטי אל המאה ה- 21, ונוסיף לה ערפד, הרי שאפשר לרקוח מעשיה משובחת למדי, בתנאי שהיא כתובה היטב.
מי מאתנו לא חולמת, ככה לפעמים, לחיות בספריה, בין ספרים; מדפים על מדפים מלאים בספרים, אולמות גדולים שתקרתם גבוהה, והכל מלא בספרים, רק לבחור, אם אפשר. ואם תהיה לך אפשרות גם לעבוד בספריה, להכיר את כל המסדרונות הצדדיים, את המדפים שאינם פתוחים לכל, להרגיש שאת חלק ממאגר הידע, שאת חלק מהספרים.
אליזבת סקריבנר, נערה בת שש-עשרה, עבדה כשוליה בספריה הגדולה של סאמרשוֹל, אחת הספריות הגדולות בממלכת אוסטרמיר. ככל השוליות, גם אליזבת היתה יתומה. בניגוד לשוליות אחרים ואחרות, המגיעים להתמחות כשוליות באחת הספריות בגיל שלוש-עשרה לערך,אליזבת נמצאה על מדרגות הספריה, וגדלה והתחנכה בה, עד שיכולה היתה להתחיל בהתמחות. ואל יהא הדבר קל בעיניכם; בספריות האלה לא היו רק ספרים "רגילים" אלא גם עותקים נדירים, לעתים עותק אחד בלבד, של ספרי כישוף, חלקם מסוכנים, חלקם מסוכנים ביותר, יש דירוג מאחת עד עשר, ושמורים בחדרים המוקצים להם במיוחד ואף בכספות, מוגנים בהגנות מהגנות שונות, כולל כישופים למיניהם, הן כדי למנוע פגיעה בהם, הן כדי למנוע מן המכשפים החיים בממלכה, כולם מבתים עתיקים, חלקם ידועים לשמצה, ובכל מקרה הם אורחים מאד לא רצויים בספריות, לעשות שימוש לרעה בלחשים ובכשפים הנמצאים בהם.
יש משהו משמח כשאת שבה לספר שכבר קראת בעבר, וזכרת בערך את עלילתו ובעיקר זכרת שממש נהנית בשעת הקריאה, ואז כשהספר מתורגם ויוצא לאור בעברית, את שמה לך למטרה לקרוא אותו, ביום מן הימים, ואז כשמגיע היום הזה, ואת לא ממש מסוגלת להניח את הספר מן היד, האושר רב אף יותר.
כך קרה לי עם הספר הזה – ים השלווה. לראשונה קראתיו בשנת 2022, בשפה האנגלית, Sea of Tranquility, ואני זוכרת את ההשתאות מכושר ההמצאה, מכשרון הכתיבה ומהעלילה המרתקת לגמרי.
אבל מהתחלה. בתקופת הקורונה, עת ישבנו בבתינו וחיפשנו מה לעשות עם הזמן הרב שנתפנה לנו הופיעה באיזו קבוצה בפייסבוק רשימה של ספרי מגיפה, וספרה של אמילי סנט ג'ון מנדל – תחנה אחת עשרה – בלט לעין. מהרתי לשים ידי עליו (תודה לאלוהי הדיגיטל), ואכן לא התאכזבתי כלל. מסדרת הטלוויזיה שנעשתה על פיו, סדרה מרהיבה למדי, התאכזבתי עד מאד, משום שהרגשתי שיש נטייה ליפות את המציאות הנוראה המתוארת בספר, להוסיף כמה סיפורי משנה שלא היו בו, ובעיקר – מוסר השכל "נוצרי". אבל זה כבר עניין לביקורת סדרות בטלוויזיה.
קיבוץ עירוני הוא מין המצאה חדשה ישנה, יצור כלאיים שבו חיים אנשים ונשים בקהילה אחת, הנמצאת בתוך אחת הערים. קהילה סגורה שחבריה מתגוררים בסמיכות איש לרעהו, עם תקנונים קיבוציים, הליכי קבלה לחברות, הסדרה כלכלית של המפעלים המשותפים, ויחסי גומלין דומים לקיבוצים החקלאיים המוכרים, רק בלי החקלאות.
הקיבוצים מנהלים רשת קשרים עם הסביבה העירונית, תורמים לה ונתרמים ממנה.
שלא במפתיע, לא מעט מחברי הקיבוצים העירוניים הם יוצאי קיבוץ בעצמם.
כזהו קיבוץ אוריין, הממוקם בגבעתיים. פעם היה הקיבוץ ממוקם בשכונת התקווה, אולם כיום הם בבניין בגבעתיים, בניין השייך לאחת מחברות הקיבוץ, שהועמד על ידה לרשות הקיבוץ, ושופץ כך שיתאים למגורי החברות והחברים.
ספר שביעי ואחרון בסדרת המפקחת הבכירה אריקה פוסטר, כזה שפתרון התעלומה יגיע בסופו, ויפתיע לגמרי, כמצופה מספר מתח טוב, וגם, הפתעה הפתעה, בהיותו ספר אחרון בסדרה הרי שגם כמה מעגלים נסגרים בו, סוף-סוף, לרווחת הקוראת.
אשה צעירה נרצחה בדירתה. אחותה שנכנסה לראות מדוע לא היתה בקשר במהלך היום, הרימה קול זעקה, ואריקה פוסטר, מפקחת בכירה אריקה פוסטר, שבדיוק עברה לגור בשכונה, ובדיוק חזרה מדוכן הפיש-אנד-צ'יפס השכונתי, עברה ליד הבית ונכנסה לראות מה קרה.
מכאן מתפתחת החקירה עם תפניות מפתיעות למדי; האם הנרצחת היא מי שחשבו שהיא? מיהו האיש המוזר הגר בשכנותה ומה הקשר שלו לרצח? או אולי גיסה של הנרצחת קשור לרצח?
הכל יש בו בספר הזה. זאת אומרת לא מכשפים וקוסמים, לא הרפתקאות חוצות ימים ויבשות, לא מלחמות גדולות. אבל החיים, החיים עצמם מככבים בספר הזה מהחל עד כלה.
שירלי שגדלה בשכונת מצוקה, והגיעה אל מה שנחשב להיות "המנוחה והנחלה", עבודה טובה ומוערכת כיועצת אסטרטגית בכירה, בעל ושני ילדים, ויש בה איזה אי שקט, אולי משום שהאיש שהיא נשואה לו מרוחק ממנה. היא מחפשת לה ריגושים אחרים, אהבות אחרות.
בעבודתה כיועצת אסטרטגית בכירה הצליחה להגיע למקום של פתרון משברים, הסטת "הרעש" התקשורתי למקומות אחרים, תוך מניפולציות על עיתונאים ואמצעי תקשורת.
אשה אחת, צעירה ויפה, חוזרת לביתה בערב חג המולד. ממש בכניסה לביתה, עוצר אותה מישהו, ראשו מכוסה, פניו מוסתרות מאחורי מסכת גז, ולפני שהיא מספיקה לפתוח את דלת הבית, משסף את גרונה, והיא נמצאה מוטלת, על סף ביתה, על ידי אמה, למחרת בבוקר.
מריסה לואיס, כך קראו לה. היא התפרנסה מכל מיני עבודות. ניקתה בתים, בת לוויה לאשה מבוגרת, ובעיקר – רקדנית בורלסק שחלמה להתפרסם יום אחד ולצאת מחייה שהיו תמיד על הקצה. אפשר לחיות אבל לא יותר מזה.
מפקחת בילוש בכירה אריקה פוסטר, בדרכה לסעודת חג המולד אצל אחד מעמיתיה, הגיעה, כמעט במקרה, אל זירת הפשע ונשארה שם והחלה בחקירה, ומשם כבר נשאבה אליה לגמרי.
