56 ספרים קראתי (כולל הנוכחי) בשנת 2024, שזה קצת פחות מאשר בשנים "רגילות" משום שהשנה הזו לא היתה שנה רגילה כלל וכלל.  הריכוז נפגע, הסבלנות קצרה, הכל הפך תכוף יותר, צפוף יותר. ויש גם עיסוקים שאינם רגילים כלל וכלל, חלקם סביב השבעה באקטובר, 2023, שטרם חלף, חלקם סביב ענייני בריאות שאינה כתמיד אף היא.

ובכל זאת  – 56 ספרים. השנה לא הפרדתי בין ספרי מקור (מהם אני בוחרת בדרך כלל בסוף השנה העברית, אלא שבשנה זו היו מעט מדי ספרים מכדי לבחור מתוכם) לבין ספרים מתורגמים או כאלה שנקראו באנגלית. על כן הבחירה היא מתוך כלל הספרים שנקראו בשנת 2024.

ומשום שלא נעשתה הפרדה בין מקור לתרגום, הרשיתי לעצמי חריגה קלה מן המספר המקודש – "עשרת הספרים" ובחרתי בארבעה עשר הספרים שממש והכי אהבתי השנה. ואין זה אומר שאחרים לא אהבתי; יש בבלוג לא מעט ספרים נוספים שסומנו כ"כדאי" או "מומלץ", רק שצריך להגביל את מספר הנבחרים (על פי החלטתי בלבד. אחרי הכל, זהו הבלוג שלי ועל פי יישק דבר).

אלה הם חמישה-עשר הספרים שהכי אהבתי ב- 2024, ללא דירוג, אלא על פי סדר קריאתם בלבד:

דברים קטנים כאלה – קלייר קיגן

ספר צנום (רק 170 עמודים), מינורי, ובתוכו דרמה גדולה, וטרגדיות. מאבק אישי בין מוסר אנושי מול מוסכמות חברתיות.

ואיש אחד השם על כפות המאזניים את כל שיש לו, מול מה שמצפונו דורש ממנו לעשות.

ביל פרלונג, סוחר הפחם והעצים, היה בר מזל. אמו הרתה אותו כשהיתה בת שש עשרה, וכולם ידעו על כך,  אולם היא ניצלה מגורלן של נערות מגדלנה; הגברת  וילסון, אשה בודדה אך בעלת אמצעים, אצלה עבדה כמנקה, לקחה אותה תחת חסותה,  ואפשרה לה לגדל את ביל בביתה והעניקה לו כל מחסורו.

פעם אחת, בחורף, בסמוך לחג המולד, נסע להביא פחם למנזר, ונתקל באחת הנערות השוהות בו, ונפשו נסערה עד מאד.  המפגש הזה עם מי שבזמן אחר ובמקום אחר יכולה היתה להיות אמו, שאמו יכולה היתה להיות נערה כזו, הביאו להסתכלות אחרת על חייו, ולנסיון, אולי חסר סיכוי, לשנות, ולוּ במעט.

נתראה באוגוסט – גבריאל גרסיה מארקס

עוד ספר צנום (אף הוא 107 עמודים בלבד), ולא רק זה. הספר יצא לאור לאחר מות הסופר, מין דרישת שלום מן הקבר.

סיפורה של אשה אחת, שפעם בשנה יוצאת למקום המרוחק מביתה, לבקר בקברה של אמה. ובאחת הפעמים פגשה גבר אחד בבר, ומאז חזרה ונסעה אל האי בו קבורה האם, פעם בשנה, כרגיל, עם מטרה נוספת על הביקור בקבר האם.

ומה שעושה השינוי הזה לחייה בכלל.

הקיר – מרלן האוסהופר

אשה אחת שנסעה לבקר את ידידיה באיזה כפר מרוחק, בבית המרוחק אף יותר, ויום אחד מצאה עצמה לבדה בבית, משום שהם נסעו יום קודם לעיר ולא חזרו, ובינה לבין הסביבה מפריד קיר זכוכית. קיר שאין אפשרות לעקוף אותו משום שהוא נמשך ונמשך לאורך קילומטרים רבים.

והיא לבדה.

רצח בבית נייטינגייל – פ"ד ג'יימס

עוד ספר במסכת קורותיו של הבלש אדם דלגליש (געגועי לריי מרסדן). ספר שלמרות גילו המתקדם, לא ניכרים בו סימני הזמן כלל, ואין הקוראת חשה בחסרונן של המצאות חשובות בנות זמננו.

דלגליש נקרא לחקור שני מקרי מוות שנראים חשודים מעט, שתי אחיות מתלמדות שמתו בהפרש זמן קצר, בבית נייטינגייל, המרוחק מעט מהמבנה המרכזי של בית החולים, אך בשטחו, ומבודד ממנו.

מהפך דפים

ההחלטה – קארין טואיל  

אני ממש לא מחבבת את ההמלצות המתחילות במלה "וואו", ובכל זאת, אילו הייתי צריכה לתאר את הספר הזה במלה אחת בהחלט הייתי משתמש באותו "וואו". מן הספרים המעטים שאני משאירה בבית לקריאה חוזרת.

ההחלטה בה עוסק הספר היא החלטה העומדת בפני השופטת החוקרת, האם אדם צעיר, מוסלמי שנסע לסוריה לתקופה מסוימת, יחד עם אשתו ההרה (הילד נולד בינתיים), ונעצר בשובו כחשוד בטרור עתידי, האם הוא אכן טרוריסט פוטנציאלי, כפי שהתובע הכללי, המבקש להשאירו במעצר, טוען, או שמא הוא אדם צעיר שהלך שבי אחרי הבטחות הדת, והתפכח.

ספר מרתק לגמרי.

רוזאנה וי – מעין רוגל  

כאמור, השנה חרגתי ממנהגי, וכללתי ברשימה גם ספרים שנכתבו כאן, בעברית.

סיפור שמאחורי הטרנד החדש ההולך וכובש את עולם הספרות – הספרות הרומנטית/אירוטית. אלה שהדוכנים המוכרים אותה ביריד הספרים השנתי גדושים בקוראות אוהדות-נלהבות. ספרות שבחלקה היא בלתי נסבלת, לטעמי, ובחלקה אפשר למצוא דברים טובים למדי, ותמיד משעשעים.

סיפורה של רוזאנה וי, סופרת של ספרים רומנטיים מן הסוג הזה, שאיש אינו יודע מיהי, משום שהיא מסתתרת מאחורי פסבדונים, וכן הסיפור של הצורך להוציא ספר שני ושלישי בסדרה, משום שהספרים האלה אף פעם (כמעט) לא יוצאים ב"בודדת".

מרתק ומבדר כאחת.

גאווה ודעה קדומה – ג'יין אוסטין

האמא והאבא של הספרות הרומנטית, והפעם בתוספת ביאורים וביאורונים, וכל אלה בתרגום חדש ומצוין. וסיפורם של מר דארסי  ושל אליזבת בנט, הרומן הרומנטי בתפארתו, הגבר הפריבילגי הפוגש את העלמה בסוג של מצוקה. תחילה הם עוינים זה לזו אולם בהדרגה שמים לב עד כמה הם חפצים זה בחברתה של זו ולהיפך, עד הסוף המאושר, שכל רומנרומנטי נזקק לו. וכל אלה תוך נעיצת סיכות וסכינים זעירים בצביעות של האצולה הזעירה באנגליה.

אף פעם אי אפשר להגיד – לא – לגאווה ודעה קדומה.

טבעם של הדברים השבירים – סוזן מייסנר

סיפורה של כלה בהזמנה, אשה צעירה שברחה מארצה, אירלנד, שבה לא היתה לה כל תקווה, ונסעה אל הארץ המובטחת – אמריקה – להתחתן עם איש אחד שהתאלמן, ורצה להעניק אם לבתו, ובית לעצמו, תוך ששניהם לוקחים על עצמם מגבלות הנוגעות ליחסים ביניהם, עד שירצו, אם ירצו, לשנותן.

רומן היסטורי מן הסוג המצוין שמייסנר בהחלט יודעת לכתות.

 Connie Willis – Doomsday Book  

רומן הסטורי באצטלה של מסע בזמן; הסטוריונית צעירה מאוקספורד יוצאת לאנגליה של המאה ה- 14 כדי לחקור במדוקדק את חיי היום-יום של התקופה, אלא שהיא נקלעת, עקב טעויות חישוב לתקופה קצת אחרת – לתקופת המגיפה השחורה, וכך היא הופכת עדה-משתתפת בחיי היום-יום של אנשים ההולכים וגוועים לנגד עיניה.

הראשון (כך נדמה לי) בסדרת המסע בזמן של קוני וויליס, והוא מעולה ומשובח, ובהחלט "שווה" את הקריאה החוזרת.

הסוררות – אמיליה הארט

סיפוריהן של שלוש נשים, כל אחת מזמן אחר, מובאים לסירוגין לאורך כל הספר, ומתלכדים לקראת סופו.

שלוש נשים  שצריכות, כל אחת בזמנה, לחיות בתוך מוסכמות מסוימות, המאיימות, בשלב כלשהו, על  שלומן ואף על חייהן. אין הן יכולות להלחם במוסכמות האלה, ועליהן לתמרן את חייהן כדי להמעיט, ככל הניתן בפגיעה האפשרית.

עוד ספר שנקרא מכריכה לכריכה, ורק החיים עצמם הפריעו לו.

אחרי ההלוויה – אגתה כריסטי

אגתה כריסטי. לא צריך יותר כדי לרצות לקרוא. עוד ספר ובו רמזים והטעיות, עד שהקוראת אינה מוצאת ידיה ורגליה, וטוב שיש את פוארו הטוב שחושיו מובילים אותו לחקירות הנכונות ולשאלות הנכונות, עד שהרוצח/ת מתגלה, ואת שואלת עצמך- איך לא ראית בעצמך?

ואצל כריסטי כמו אצל כריסטי, הזמן שחלף מאז צאת הספר לאור לראשונה, כלל לא ניכר בו. (אז מה אם אין טלפונים סלולריים וגוגל?)

מועדון בריאר – קייט קווין

בית בריארווד הוא פנסיון לנשים, לכל אחת חדר משלה, מרוהט בצמצום, במינימום הדרוש לחיים, וממילא אין הן נזקקות ליותר מאשר מינימום, משום שאין להן האמצעים לשכור או לקנות דירה או בית משלהן.

לכל אחת מהן סודותיה שלה.

עד שבאה דיירת אחת, אף היא, כמובן, בעלת סודות, חברותית למדי, והיא הופכת את חדרה בבית למעין מועדון, בו הן נפגשות פעם בשבוע, ומדברות.

ואט-אט נגלים כל הסודות, ומותרים כל הקשרים, וכל אחת יכולה להמשיך בחייה קצת אחרת, טוב יותר אולי.

הריסה – אנה אנקוויסט

אנה אנקוויסט, שאיני מחמיצה אף אחד מספריה, חוזרת עם עוד ספר מצוין ומעולה, שלוקח את הקוראת אל עולמה של אשה אחת, מוזיקאית (כמובן, אצל אנקוויסט) המשתוקקת לילד.

ספר נפלא ומעורר מחשבה, וכרגיל, שולח את הקוראת לחפש עוד ועוד יצירות מוזיקליות המוזכרות בו.

קו התלם – אמיר תיבון

אמנם הודעתי שאין דירוג בין הספרים, אבל אם אני צריכה לבחור, הרי שזה ספר השנה שלי. לא משום שהוא ספרות קנונית, הוא אף לא ספרות בדיונית ( Fiction), אלא ספר מ"החיים", ובעצם מהחיים שלי.

סיפורו של השבעה באוקטובר 2023 בקיבוץ נחל עוז, בממ"ד אחר מזה שבו ישבתי אני, וסיפורו של הקרב על נחל עוז ביום הזה, הקרב שהציל חייהם של כה רבים מאנשי הקיבוץ, גם שלי, וסיפורו של הקיבוץ בו חייתי את כל שנות ילדותי ונעורי, עד שעזבתי, ובסך הכל הגעתי לביקור, ונקלעתי לעין הסערה, או שמה לסערה עצמה.

ומאז אני רק מנסה לדעת מה היה שם, מנסה להבין.