לפני מספר שנים צפיתי בסרט "פילומנה", שעסק באשה אחת, מאירלנד, שהרתה מחוץ לנישואין, אי-אז בשנות החמישים של המאה הקודמת, ובארץ שמרנית-קתולית כמו אירלנד, צריך היה להסתיר את הבושה. על כן נשלחה למנזר, אליו נשלחו נשים צעירות וחוטאות כמוה, כדי ללדת שם את בנה, וכן לעבוד תמורת מחייתה במשך ארבע שנים,  ויום אחד נלקח בנה לאימוץ על ידי זוג אמריקאי והיא לא ראתה אותו יותר. הסרט עוסק בפילומנה בהיותה כבר אשה מבוגרת, כשעיתונאי נלווה אליה ומסייע בידה להתחקות אחר בנה. הסרט וההרצאה שנלוותה אליו הציגו בפני תקופה אפלה למדי בחייהן של נשים, במדינה לא ממש רחוקה מכאן, תקופה שלא הכרתי כלל, ומאז אני מחפשת עוד ועוד מידע על התקופה והחיים ההם בזמן לא  כל כך רחוק מכאן ועכשיו.

ביל פרלונג, סוחר הפחם והעצים, היה בר מזל. אמו הרתה אותו כשהיתה בת שש עשרה, וכולם ידעו על כך,  אולם היא ניצלה מגורלן של נערות מגדלנה; הגברת  וילסון, אשה בודדה אך בעלת אמצעים, אצלה עבדה כמנקה, לקחה אותה תחת חסותה,  ואפשרה לה לגדל את ביל בביתה והעניקה לו כל מחסורו.

כשבגר הפך, כאמור, לסוחר פחם ועצים.

פרלונג מכר פחם אבן רגיל ומרוכז, כבול, פסולת פחם וגזרי עץ. אלו הוזמנו אצלו לפי משקל של חמישים או עשרים וחמישה קילו, טונה אחת, או משאית שלמה. כמו כן מכר חבילות של לבני פחם, חומרי הצתה ומכלי גז"

מאחר שידוע היה בעיר מיהו ומה מוצאו, הרי שהתאמץ במיוחד כדי להפוך לאדם מבוסס, בעל מעמד בחברה, נישא לאשה, הפך לאב לבנות, בעל חברה המפרנס עובדים, וכך, למרות מוצאו המפוקפק, רחשו לו הבריות כבוד רב.

בין לקוחותיו הרבים היה גם מנזר "הרועה הטוב".

נזירות "הרועה הטוב", הממונות על המנזר, ניהלו שם בית ספר מקצועי לנערות והעניקו להן חינוך בסיסי. הן גם ניהלו שם מכבסה. איש לא ידע הרבה על בית הספר, אבל למכבסה היה מוניטין טוב"

על המקום סיפרו גם דברים אחרים. היו שאמרו שנערות בית הספר המקצועי, כמו שנהגו לקרוא להן, אינן לומדות שום מקצוע. שהן נערות מדורדרות  שמכפרות על החטאים שלהן בניקוי כביסה מוכתמת, ושהן עובדות מן הבוקר עד הערב. האחות המקומית סיפרה שקראו לה לטפל בבת חמש־עשרה עם דליות ברגליים שנגרמו מעמידה ממושכת מעל גיגיות. אחרים טענו שהנזירות עצמן  עובדות בפרך בסריגת סוודרים מצמר אָראן ובהשחלת חרוזי תפילה ליצוא, שיש להן לב זהב ובעיות בעיניים, שאסור להן לדבר ומותר להן רק להתפלל ושכמה  מהן אוכלות רק לחם וחמאה במשך היום ומקבלות ארוחה חמה רק בערב, כשהן מסיימות לעבוד. אחרים היו בטוחים שהמקום אינו טוב מן המעונות לאם ולתינוק שאליהם נערות פשוטות ולא נשואות באות כדי להסתתר אחרי שילדו, והם אמרו שבני משפחתן מעבירים אותן לשם אחרי שמסרו את הממזרים לאימוץ לאמריקאים עשירים או שלחו אותם לאוסטרליה, שהנזירות עושות כסף טוב מאספקת התינוקות לחו"ל ושזה אחד מענפי המשק שלהן"

פעם אחת, בחורף, בסמוך לחג המולד, נסע להביא פחם למנזר, ונתקל באחת הנערות השוהות בו, ונפשו נסערה עד מאד.  המפגש הזה עם מי שבזמן אחר ובמקום אחר יכולה היתה להיות אמו, שאמו יכולה היתה להיות נערה כזו, הביאו להסתכלות אחרת על חייו, ולנסיון, אולי חסר סיכוי, לשנות, ולוּ במעט.

ספר יפהפה ומינורי, שכדאי מאד מאד לקראו.

הקדימון לסרט "פילומנה"