אנה מגדלנה באץ', מוזיקאית, כיאה לשמה, נשואה לאיש, מעולם המוזיקה אף הוא, שאוהב אותה והיא אותו, ויש להם חיי נישואין נעימים ונוחים, ככל שרק ניתן אחרי כך וכך שנות נישואין.

פעם בשנה, בחודש אוגוסט, ביום השנה לפטירתה של אמה, נוסעת אנה מגדלנה אל האי שבו קבורה אמה, אי שמעבורת נוסעת ממנו ואליו פעם ביום, ולכן צריך להגיע בזמן, אחרת צריך לחכות ליום המחרת.

וכשהיא מגיעה לאי מחכה  לה מונית קבועה, וחדר קבוע במלון, ולאחר שהיא מתמקמת בחדרה מחכה לה נהג המונית המוליך אותה לחנות הפרחים, בו היא קונה זר סייפנים מהודר, עולה לקברה של אמה, מנכשת את העשבים השוטים שצמחו בשנה הזו, ומניחה את הפרחים הטריים. בכל הזמן הזה היא משוחחת עם אמה ומספרת לה על כל הקורות אותה בשנה החולפת.

אחר כך היא חוזרת למלון, מתרחצת, לובשת בגדים נקיים ויוצאת לחפש לה ארוחת ערב, ואז שבה לחדרה ולספר הממתין לה, משום שעליה לקום מוקדם בבוקר, כדי להספיק למעבורת שתקח אותה בחזרה לביתה.

עד שפעם אחת, באוגוסט אחד, בשבתה בבר, פנה אליה גבר אחד, והזמין אותה לשתות עמו. אחר כך שאל למספר החדר שלה.

חייה השתנו באותו לילה. לא באבחת חרב, אלא לאט לאט. חייה בבית המשיכו כסדרם, אולם בתודעתה נבקעו סדקים קטנים, כמעט בלתי נראים.

ובשנה שלאחר מכן, מהרה לשוב אל האי, כדי לבקר את קבר אמה. אלא שהפעם החלו השינויים לתת אותותיהם. פתאום העדיפה מונית אחרת, חדישה יותר, ומלון חדיש יותר, ומשום שהאי הפך למקום מתוייר יותר, הכל בו התייקר מעט. אבל לא רק אלה.

וכך, שנה אחר שנה, היא ממהרת לשוב אל האי, לבקר את קבר אמה המנוחה, ולצפות למה שעשוי לקרות, לחפש את מה שרצתה שיקרה.

והבקעים בנשמתה ובחייה הלכו והעמיקו.

מארקס, בספר שלאחר המוות (בניו חילצו אותו מן העזבון), מרתק מהחל עד כלה בספרון הזה, 107 עמודים בסך הכל, שאין בהם רגע דל, ואין לקוראת אלא לדחוק בכם – לכו קראו גם.