בסוף הספר יש 32 ילדים מתים. איך מתו? למה? מי היו? הסיפור נפרש לאיטו לאורך 189 עמודים, שנדמים כהרבה יותר. אולי משום תחושת המחנק והכבדות השורה על הספר הזה כולו. ולא רק בגלל מזג האוויר הטרופי, הלח והמחניק, אלא משום שהקוראת יודעת, כבר מלכתחילה, שבסוף הספר תפגוש ב- 32 ילדים מתים.

הילדים הופיעו בסן כריסטובל במועד לא כל כך ידוע, אבל יום אחד היה ברור שהם שם. ילדי רחוב, נעים בחבורות, מלוכלכים, חוטפים מזון או ארנקים ונעלמים, מדברים ביניהם בשפה שאיש אינו מבין. לא ברור לתושבי סן כריסטובל מיהם, מאין הגיעו. ברור לכולם שהם נעלמים ביער הסבוך הסמוך.

סיפורם של הילדים מסופר בדיעבד, במרחק של יותר מעשרים שנים אחרי המאורעות שבסופם נשארו 32 ילדים מתים. המספר היה הממונה על הרווחה בעיר, והסיפור הוא סיפורו, לא פחות מסיפורם של הילדים.

כל מה שמדיר אותנו מרתק אותנו, אבל הרגש הזה בהחלט אינו ערובה למחשבה הגיונית. השטויות הכי גדולות שאנשים כתבו על אודות ה- 32 הן בדיוק ההשערות על מה שעשו הילדים בחודשים האלה. זה לא מקרה: אנחנו מתחילים להשליך את התכונות שלנו במקום שבו יש רק פער מידע, ובסופו של דבר נדמה לנו שנמרים מתאהבים, שאלוהים קנאי ונוקם ושעצים מתגעגעים. האדם מאניש באופן שיטתי את מה שהוא אינו מסוגל להבין, מצמחים ועד אטומים." (עמ' 82)

הילדים הפכו לחלק מחיי העיר. חלק לא רצוי במיוחד על ידי תושביה. ילדי העיר, לעומת זאת, פיתחו איזו פנטזיה הנוגעת לילדים, אמונות שונות המעורבות במיתולוגיה מקומית, כאילו אפשר לזמן אותם, או להבין אותם, או לשמוע את צעדיהם אם מצמידים את האוזן לאדמה. עניין נוסף שגרם לדאגה אצל המבוגרים האחראיים.

ונשלחו משלחות לחפש אותם, ולא מצאו.

עד שארעה איזו תקרית בסופרמרקט מקומי, תקרית שבסופה מוות, ואז נוכחותם הרפאית של הילדים הפכה לבעייתית עוד יותר, כי לא רק גניבות קלות, או תקיפות קלות, או ילדים המוקסמים מקיומם המיתי של ילדי הרחוב, אלא סכנה מוחשית ואמיתית, סכנה שהמיתוס סביבה מעצים אותה עוד ועוד.

לאהבה ולפחד יש מכנה משותף, שניהם מצבים שבהם אנחנו מסכימים שיָשלו ויובילו אותנו, שבהם אנחנו מפקידים בידי מישהו את האמון ובעיקר את הגורל שלנו." (עמ' 129)

כמה מן הילדים בעיר נעלמו, לא יחד, אלא אחד אחד, ונראה היה שהצליחו למצוא דרך אל חבורת הילדים המוזרה, ונשמעה קריאה לצאת ולחפש אותם, להחזיר את הילדים האבודים, לתפוס את הילדים שפשעו, לעשות סדר, כי סדר צריך להיות.

ושוב יצאו משלחות חיפוש. ובסופו של דבר היו 32 ילדים מתים.

32 ילדים שאחרי מותם נכתבו מחקרים, והוקמה אנדרטה, נעשה סרט דוקומנטרי.

ורק הילדים נשארו מתים.

ספר מרתק ומעורר חוסר שקט. לכל אורכו הדהד לי, משום מה, סיפורו של החלילן מהמלין. אולי בגלל חבורת הילדים.

כדאי מאד.

החלילן מהמלין

שימו לב: הנחה מיוחדת לקוראות וקוראי הבלוג בחנות "המגדלור" בקניה טלפונית, או בחנות.