יש ספרים שמונחים אצלי בגזרת ה"גילטי פלז'ר"; הם נמצאים שם לעיתות "מצוקה". אחרי שקראתי איזה ספר שנגע לנפשי בדרך זו או אחרת, לקח אותי למחוזות קשים או אפלים, או היה כרוך באיזשהו מאמץ, או, לחילופין, אחרי שניסיתי לקרוא איזה ספר ונסיונותי כשלו, ונטשתי, עם תחושה מסוימת של בזבוז זמן. ספרי הגזרה הזו מהווים ממתק לרגע, קלוריות ריקות אך מחממות לב, שיאבדו בישימון השכחה, אבל בזמן הקריאה היו מקור לא אכזב להנאה.
ודוק – רבים מן הספרים בגזרת הגילטי פלז'ר ריקניים מדי מכדי שאפשר יהיה להנות מהם באמת, ואז הם יותר גילטי-פחות פלז'ר, אבל מדי פעם מנצנץ לו איזה אחד, שהוא עדיין ריקני ונוסחתי, ובכל זאת, כשרון הכתיבה של הכותבת מעלה את דרגת ההנאה מן הספר.

כזהו "צעדים קטנים של אהבה". הסיפור, כאמור, נוסחתי. נערה פוגשת נער, נערה מתאהבת בנער, ובסוף, אחרי שגברו על כל הקשיים, הם צועדים באושר אל השקיעה (או משהו כזה). כך שלא ממש היו בספר הזה הרבה הפתעות. היו בו גם לא מעט רגעים שהסתכלתי רגע מן הצד ונאנחתי – כי כל הדברים הטובים שקורים בו לא היו יכולים לקרות למישהי ממעמד קצת או הרבה יותר נמוך, עם הרבה פחות משאבים. אבל היי – זה לא ספר על קשיים בלתי אפשריים, זה ספר שמטרתו, לגבי לפחות, להעניק לי רגעים קלים של הנאה ואסקפיזם.

מרגרט ג'ייקובסון היא אשה צעירה שחייה נראים נפלאים ומבטיחים. היא סיימה לימודי מינהל עסקים בהצטיינות, מועמדת למשרה מצויינת, בן זוג יפה ומוצלח לא פחות, בן השכנים, שאמו החברה הכי טובה של אמה. החיים נראים כמו המסלול ההוא מן האגדות.

טוב, לא לגמרי מושלמים; אחותה הגדולה עזבה את הבית בטריקת דלת וכבר שלוש שנים שאין עמה קשר, למרגרט אין מושג על מה ולמה, אמה של מרגרט קצת שתלטנית ויודעת תמיד מה צריך ומה הכי טוב. חוץ מזה היא פוחדת מטיסות. אבל ממש פוחדת מטיסות.

וכמו בספרים, באחד הימים היותר מוצלחים בחייה, היא עוברת תאונה קשה, שמותירה אותה פגועה ופצועה, לתמיד.

מכאן, תיקח הסופרת את הקוראת למסע של מאבק להחלמה, אהבות ואכזבות, עד הסוף הדי צפוי, דרך דיאלוגים קצת מלאכותיים (אבל, היי, זה ספר מגזרת ה"גילטי פלז'ר"), דרך כל מיני ארועים שלא לגמרי מתקבלים על הדעת (או שכן), ובסופו של הספר נותר רק חיוך, והנאה שלמה.
כי זו הסוגה, והספר מילא את כל הציפיות שתליתי בו.

אה.. ומצאתי גם את המובאה הזאת, שמסבירה כל כך הרבה דברים:

…'שירה עוזרת לשחרר אוקסיטוצין ודופמין ואנדורפינים. היא מורידה רמות חרדה ודיכאון. היא מפחיתה מתח ומסייעת לווסת את המערכת האנדוקרינית. היא יוצרת חמצון טוב יותר בדם ומשפרת את השינה. היא מגבירה ייצור נוגדנים ומחזקת את המערכת החיסונית ו.. היא גורמת אושר.' " (עמ' 164 – 165)

בהחלט מומלץ לסוגתו.