בכל שנה, טרם היות הקורונה בארצנו ובעולם כולו, היו חובבות וחובבי הספרים מתקבצים בככר המרכזית בעיר, ומשוטטים בין הדוכנים הרבים, תרים אחר ספרים אלה או אחרים. תורים ארוכים נראו לא מעט מול דוכניה של הוצאת ספרים זו או אחרת שסופר ידוע, או סופרת ידועה, היו חותמים על ספריהם באותה שעה, ותורים ארוכים וצפופים נראו תדיר מול הדוכנים הקטנים של הוצאות הספרים הבוטיקיות לספרים רומנטיים וארוטיים גם.

לעתים נשמעה אנחה מצד המו"לים בדוכנים הגדולים אל מול אותם תורים, אנחה של קנאה קלה מהולה ברצון שגם אצלם יהיו תורים כאלה, באופן תדיר, ושגם ספריהם ייקנו באותה התלהבות.

הוצאת "אהבות" הינה אחת מן ההוצאות לאור הבוטיקיות הללו, המצליחות להחזיק קהל קוראות (בעיקר) החוזרות שוב ושוב אליה, ואף אוהבת ספרים אליטיסטית ומתנשאת שכמותי, מוצאת עצמי מבקרת, מדי פעם בין ספריה, ונהנית. ובכן, מרובם.

אל ברידג'רטון התוודעתי דרך סדרת הטלוויזיה המשעשעת שנעשתה ב"נטפליקס", עיבוד מוצלח למדי וחתרני מעט לספר הזה, שאף הוא כל כולו קריצה מודעת בהחלט למלכת הספרות של המאה התשע עשרה, ג'יין אוסטין.

דפני ברידג'רטון הינה הרביעית משמונת ילדיה של ויולט ברידג'רטון, אלמנת הויקונט, והראשונה שהוצגה בחברה. שמונת הצאצאים במשפחת ברידג'רטון נקראו בשמות על פי סדר האלפבית.

הזמן – עונת הנשפים בחברה הגבוהה בלונדון, עונת הזיווגים והחתונות העתידיות. ויש לשים לב להופעה ולשמלות, יש לשים לב מי הרווק המתאים מבחינת תוארו וממונו לאיזו נערה, ותשומת לב מדוקדקת מוקדשת מצד האמהות, העטות כצייד על טרפן, כשהטרף הוא הרווקים הנחשקים, יותר או פחות.

סיימון באסט, בנו היחיד של הדוכס התשיעי של הייסטינגס, שהתנכר לבנו כמעט כל חייו, משום שלא היה מוצלח מספיק לטעמו, האם מתה בלידתה אותו, לאחר הריונות רבים וכושלים. סיימון באסט דנן הוא היהלום שבכתר הרווקים בעונת הציד, סליחה, עונת הנשפים הנוכחית בלונדון, וכל אם לבנות שהגיעו לפרקן משחרת לפתחו.

דפני ברידג'רטון, שיש לה שלושה אחים גדולים ממנה, שגדלה כל חייה במשפחה שמחה ואוהבת, אינה מצליחה למצוא לה מחזר שהיא עשויה להיות מעוניינת בו, ואלה שמחזרים אחריה נדחים על ידה, משום שאינם מתאימים לה כלל.

סיימון, ידידו הטוב של אחיה הבכור, וראש המשפחה הנוכחי, אנתוני, אינו מעוניין להנשא כלל, משום שנדר נדר שלאביו המתנכר לא יהיו יורשים שימשיכו את השושלת.

שני הצעירים הללו, המוצגים זה בפני זו בצורה הולמת ומכובדת באחד הנשפים, יוצרים ברית סמויה ביניהם; שניהם יראו תכופות זה בחברת זו, כך הוא יימנע מרדיפתן של האמהות, והיא, מיד כשיראה לכל שהיא "מבוקשת" תזכה במחזרים לרוב, מהם תוכל סוף סוף לבחור את זה הראוי והמתאים לה ולטעמה.

ככל רומן רומנטי של פעם מובן כי השניים ימצאו חן האחד בעיני השניה, ויצטרכו לצלוח מכשולים שונים ומשונים בדרכם אל האושר, שמובן מאליו שיגיע. כי זו דרכה של הסוגה.

והדרך לשם, אל הסוף הטוב, תהיה רצופה בשעשוע והנאה לא מעטים; כולל עיתון הרכילות המופץ על ידי איזו כותבת אנונימית, הבקיאה בכל מהלכי החברה הגבוהה ובכל האינטריגות והחיזורים למיניהם.

וכבר הזכרתי לעיל את המלכה האם – ג'יין אוסטין המופלאה, והנה מצאתי את הציטוט הזה בתוך הספר:

…אחרי הכול, זאת אמת ידועה בכל העולם שגבר נשוי, שיש בבעלותו הון נאה, חייב לדאוג לעצמו ליורש". (עמ' 339)

ציטוט שלגמרי מתיחס לאמירה המפורסמת מתוך "גאווה דעה קדומה":

אמת המקובלת על כולם היא שרווק בעל רכוש רב מן הסתם חש מחסור ברעיה."

או, בשפת המקור:

It is a truth universally acknowledged, that a single man in possession of a good fortune, must be in want of a wife.”

(ויסולח לי חילול הקודש הפעוט הזה. אחרי הכל ערב יום הכיפורים היום).

מנוחה לנפש והנאה מובטחות לאלה שידעו להניח לרגע לקריאה ה"רצינית", ולהתמכר בשמחה ספר מצוין לסוגתו.

ורק עניין אחד עצר את הקריאה פעם אחר פעם: השימוש בכתיב מלה במלים אִמה ו-בתה. תוספת ה-י' בכל אחת מן המלים גרמה לי לעצור בכל פעם מחדש, משום שקראתי שם צירה במקום חיריק: אֵימה ו-בֵיתה, וזה די מעצבן, תודו. טוב תעשה ההוצאה אם תוציא את היו"דים המיותרים האלה בהוצאות הבאות.