כדי שלא להחזיק מישהי במתח יותר מן הראוי, אומר זאת כבר כאן ועכשיו – אל! אל תקראו את הספר הזה, אלא אם כן אתן זקוקות לניקוי ראש מוחלט, ואת הספר הקודם בסדרה כבר קראתן.

משום שהספר הראשון משעשע דיו, ויש בו מספיק תחכום כדי שיהיה מהנה ויעביר בנעימים את הזמן בו זקוקה הקוראת למנוחה מכל מיני ספרים מעוררי מחשבה. אלא שבקריאה הספר הזה מוצאת עצמה הקוראת תוהה בעיקר – למה? למה צריכה סופרת רומנים רומנטיים, שכבר יש באמתחתה אי-אלה ספרים (אני מודה שמעולם לא קראתי אף לא אחד מהם) להחליט, מלכתחילה (או שמא לאחר הצלחת הספר הראשון?) כי עליה לכתוב שמונה ספרים בסדרה, אחד המוקדש לכל אחת ואחד מן האחיות והאחים למשפחת ברידג'רטון.

אלא שמעיינות ההשראה יבשו מעט, כנראה, והיובש ניכר בהחלט בתוצר הסופי: רומן רומנטי מלא קלישאות ותפרים גסים, כשנראה שקווי היסוד הונחו לפני כתיבתו, ואז נותר למלא את החללים ב"יציקת" הסיפור; ומשכל המשאבים הופנו אל הראשון שבין הספרים, הרי שהשני לוקה ב"תסמונת הספר השני" (למרות שאינו ספרה השני של הסופרת).

דומה שאת עיקר הצלחתה של הסדרה חבה הסופרת ל"נטפליקס" שעיבודה לספר הראשון בסדרה היה חתרני ומשעשע אף יותר מן הספר עצמו, ומאחר שבנטפליקס מאד אוהבים להשקיע בתפאורה, תלבושות ורקע הסטורי בכלל, הרי שהסדרה כולה הינה ממתק משובח, אם כי, כפי שאמר לי היום נכדי בן החמש-עשרה ומשהו – הסדרה נראתה לו מטופשת (הסברתי לא שזו סדרת טלוויזיה ממש לא בשבילו). בכל מקרה, אני מקווה שבנטפליקס ישכילו לעשות מן הספר השני סדרה מצולמת ראויה יותר לזמן הצפייה מאשר הזמן המוקדש לקריאת הספר.

בהקדמה לספר הראשון בסדרה כותבת קווין כי הוא החביב עליה ביותר מכולם; נראה שטוב היתה עושה לוּ היתה מסתפקת בו.

לפני כמה שנים קראתי ספר אחד, מהחל עד כלה, והוא היה כל כך איום ומופרך בעיני (לא ספר "רע", כי ספר "רע" יש לו השפעה מסוימת), שהברכה היחידה שבו היתה שאחריו כבר לא הרגשתי שלא בנוח להפסיק לקרוא ספרים בכל נקודת זמן, אם אני חשה שאין לי שום תועלת בהמשך קריאתם (ועדיין אני לא עושה זאת מספיק); התועלת הגדולה שבספר הזה, הנוכחי, היא כי עתה אני יכולה לשוב בשמחה אל הספרים הרציניים יותר, אלה המחייבים שימוש מסוים בדמיון ובמחשבה, כי הראש, נקי עכשיו לגמרי.

וכאמור, אם באמת תזדקקו למנוחה גמורה של התאים האפורים, אפשר לקרוא.