מוסף "ספרים" של עיתון "הארץ" מהווה עבורי, זה שנים, מקור לא אכזב להמלצות על ספרים; למדתי כבר מאלה מבקרים להימנע, מחשש ספויילרים, או סתם כי כתיבתם לא תורמת מבחינתי דבר להכרת הספר (אבל כן להגותם ולמשנתם התיאורטית), ואלה מבקרים דעתם קולעת בדרך כלל לדעתי ועל כן המלצותיהם או ביקורותיהם יכולות לקבוע עבורי אם אקרא ספר זה או אחר.

 לעתים אלה מבקרים מזדמנים, כאלה שבדרך כלל אינם כותבים על ספרים, אולם כתיבתם על ספר זה או אחר מציתה את הדמיון והסקרנות. כך קרה לי עם סקירתן של ורד לי ואלמה את הספר הזה – תא 21.

 את כתיבתה של ורד לי ואת פעילותה אני מכירה ומוקירה מזה זמן לא קצת; יש לה בלוג מצוין באתר "הארץ", ומומלץ לכל אחד ואחת לעיין בו, מדי פעם.

אבל נחזור אל הספר – תא 21 – גם הנושא שבו הוא עוסק בוער בעצמותי; והנושא הוא סחר בבני אדם, ליתר דיוק – סחר בנשים, ובדיוק מוחלט – סחר בנשים לתעשיית המין. רובנו נוטות ונוטים להביט אל הצד האחר כאשר מדובר בנשים בזנות; הספר הזה פותח חלון, קטן אמנם, למתרחש באמת בתעשייה הזו, החובקת עולם ומגלגלת מיליארדים.

 על סדר יומן של נשים נסחרות בזנות, על ההתעללויות שהן נתונות להן כל יום, מטעם ה"לקוחות" החושבים שתמורת סכום כסף מסוים קנו את גופה ונפשה של אשה, שאין הם מתייחסים אליה כלל כאל אשה, אלא כאל חפץ הנמצא שם לסיפוק מאווייהם. על עבודת המשטרה, על שיתוף הפעולה והעלמת העיניים של מי מן הרשויות, כך שכל התעשייה הזו ממשיכה להתקיים.

 והכל בספר מתח סוחף והופך דפים.

 לידיה גראיושקאש, ליטאית, הגיעה לשטוקהולם במטרה לשפר את חייה, הובטחה לה עבודה בשכר הגבוה פי עשרים מזה שהשתכרה במולדתה. והיא התפתתה, כמו הרבה נערות אחרות, המבקשות לשפר מעט את חייהן ולשנותן. וחייה אכן משתנים, לבלי הכר.

במשך שלוש שנים, עד יום הסיפור הזה, תחילתו של חודש יוני באיזושהי שנה, נאלצת לידיה לחייך לשנים עשר לקוחות ביום, לעשות ככל שיבקשו, ואם במקרה חסר לקוח או שניים, היא נאנסת על ידי הסרסור המתגורר עמה ועם חברתה בדירה. שתיהן, כל יום, שנים עשר איש.

בשכונה יוקרתית, בבית יוקרתי. דירה בקומה העליונה עם מנעול אלקטרוני, שאין היא יודעת את הקוד שלו. אין היא יכולה לצאת, יש לה חוב ענק לאלה שהביאו אותה לשטוקהולם, חוב שלעולם לא ייגמר, גם כשהיא מועברת מיד ליד.

והיא רק רוצה לספר את סיפורה.

אם רק יהיה מי שיקשיב.

בשבדיה, כמו במדינות אחרות הוחק כבר החוק להפללת הלקוח. גם בארץ יש הליכים לקראת חקיקה שכזו, ויום אחד אולי נהיה גם אנו במתוקנות שבמדינות, לפחות בעניין הזה – שאין לסחור בגופן של נשים בשום פנים ואופן, וכי מי שמשתמש בגופן של נשים תמורת תשלום, הריהו עבריין. ולא שהחוק הזה יכול להעלים את הזנות כליל, אבל הוא יכול לסייע, והוא יכול להוות אמת מידה.

תא 21, מלבד היותו קריא ומרתק, הריהו כתב פלסתר חריף ומהדהד, וכדאי גם בשל סיבה זו לקרוא אותו.

ואפשר אף להציץ בסרט/סדרה שהוקרן בערוץ HBO  ועיסוקו סחר בבני אדם – Human Trafficking, מרתק לא פחות.

 ואפשר לרגע לא להפנות את הראש ולומר – אלה אנשים אחרים, אלה נשים אחרות. זו החברה שבה אנו חיים, וזו תופעה שאנו מוכרחים להלחם בה.

 תא 21 – אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום. תרגום (מאנגלית): מעין זיגדון. הוצאת סלע ספרים. 391 עמודים

Box 21 – Anders Roslund ,  Börge Hellström