".. ואף על פי שידעתי שכל החלונות בבית סגורים ונעולים עברתי מחדר לחדר וסגרתי גם את הווילונות וכיביתי את האורות בסלון ובמסדרון ולחצתי על כף המנעול בדלת הכניסה והוספתי עוד סיבוב במפתח וגם את שרשרת הביטחון וחזרתי למיטה, רק אז אמרתי לעצמי שבאמת הכול יהיה בסדר, שאתמול ודאי נפגשו ברחבי העיר, בבתי הקפה ובברים וברחובות, […]
"כשתמה המלחמה החליט תיאו בנפשו כי את הדרך חזרה הביתה יעשה לבדו, בקו ישר ובלא פיתולים. המרחק לביתו היה רב, כמה מאות קילומטרים, ובכל זאת נדמה היה לו שהוא רואה את התוואי בבהירות. הוא ידע כי החלטה זו תרחיק אותו מחבריו והוא ייאלץ לשהות ימים רבים בשדות ריקים ובהרים שוממים, אך הוא היה נחוש בדעתו, […]
"… אני הולכת לספר את הסיפור הזה. פגומה, חלקית, ללא כל ודאות אשר לטוהר המניע. קול של תחתיות מדבר ומדבר תמיד, אז מה… אני מספרת את הסיפור הזה כי הוא חייב להיות מסופר. מספיק ודי." (עמ' 72) אשה נאנסת בארץ זרה על ידי גבר כמעט זר, שמהל איזה סם במשקה ששתתה, מספיק כדי לשלול ממנה […]
ממה להתחיל? לכל ספר יש ה"בעד" וה"נגד". אז למה לקרוא את הספר הזה, או למה לא? נתחיל מה"בעד" עירית לינור יודעת לכתוב, וספריה "הופכים דפים" במהירות ולרגע לא משעממים. לימים שכאלה, ימי אש ועשן, אזעקות ומקלטים (שלא תמיד ישנם) הוא בכלל ספר אידיאלי, כי לא חשוב באמת אם הפסקת באמצע משפט, תמיד אפשר לחזור ולקרוא, […]
ישנם ספרים כאלה, שכשקוראים אותם משתלט מין נמנום נעים שכזה על הנשמה, ועוד יותר נעים משום שמסביב רועש וגועש וטילים ואזעקות, הפסקת אש שכן או לא מגיעה, צוק איתן שמתנוסס או נופל או לא ברור, ויש הספר הזה, שלוקח את הקורא/ת לארץ אחרת, למקום שקט, ונעים וטוב. ויותר מזה לא צריך. פרדינאן שאשתו מתה עליו […]
"… הרי המשפחה שלי יכולה להעסיק בשקט את כל אגף הרווחה, שנים שאני מצניעה בשקט את הבעיות שיש לכולם שם, את הרמזים לאלימות, את צווי ההרחקה, בעיות של אנשים נבערים, של פסולת אנושית, חווי עמיזדה בעלת תואר שני בקרימינולוגיה, מנחת קבוצות ומטפלת במכורים שמסתירה משפחה מבעבעת בבעיות סוציאליות, מסתירה וסוחבת בשקט, ולמה להכחיש, בחוסר אחריות […]
חוף מציצים, כולם מכירים. באזור הזה יש כמה בתים מפוארים, מן העת האחרונה, וכמה בתים בני שלוש קומות, קצת ישנים, אבל רואים מהם את הים, וזה מספיק. ויש כמה בתים פרטיים, קטנים בני קומה או שתיים, עם חצרות קטנות מאד, כאלה שטרם נמכרו ליזמים זריזים יותר או פחות, וטרם הפכו למקומות של בטון וזכוכית. כזהו […]