כבר מזמן לא הצטערתי כל כך כשנגמר לי ספר…

עוד לא מיציתי את כל יופיו ופתאום – די ! נגמר ! לא יהיה יותר!

אפילו האפילוג לא הספיק

ודי, אין, עכשיו צריך לחכות לעוד מין הפתעה שכזו, שתסתתר לה כך בין דפי ספר – הנראה כמו ספר קודש בבית הכנסת (כן, העיצוב מיוחד במינו אף הוא).

אשה צעירה, נמוכה ביותר, כמעט גמדה, מחליטה יום אחד להגשים חלום ולעוף ..
היא מזמינה לה הליקופטר אדום להרכבה עצמית
ויוצאת לטיסות

ומגלה עולמות נפלאים, ומשונים
ומוזרים

להמשך קריאת אם החיטה – מיקי בן כנען

וילקי קולינס – שלא הכרתיו קודם, ואין לי אלא להצטער על כך, הוא בן זמנו של דיקנס, ונחשב לראשון סופרי המסתורין.

והספר? – לעילא: עלילה מפותלת סביב מעמדות וגאוה, כבוד ואהבה.. התחזויות , זהויות מתחלפות, מי שנראה איש מצוין אינו כזה.. התיאורים: ספר תקופתי מן הסוג של דיקנס (כבר אמרתי), טום ג'ונס של פילדינג, ספריה של ג'יין אוסטין..
(והתרגום המצטיין)

והכל – נקרא בנשימה עצורה, כמעט..

ככה, מין ציטוט לדוגמה: "גברת ויזי נראתה כהתגלמותה של שלוות אנוש ושל חביבות אשה. ..יש מאיתנו שמעבירים את חייהם בהיחפזות; ויש שמעבירים אותם בניחותא. גברת ויזי העבירה את חייה בישיבה. היא ישבה בבית, בשעה מוקדמת ומאוחרת, ישבה בגן, ישבה על מושבי חלון לא צפויים במסדרונות; ישבה (על כיסא מתקפל) כשידידיה ניסו להוציא אותה לטיול; ישבה קודם שהסתכלה בדבר מה, קודם שדיברה על דבר מה, קודם שהשיבה, כן או לא, לשאלה השכיחה ביותר… בשום מקרה, לא העלתה את הרעיון שהיא אמנם חיה מרגע שיצאה לאוויר העולם. אמא טבע עסקה כל כך בעולם הזה,.. שמדי פעם היא נסערת ומבולבלת.. תהיה זו תמיד דעתי הפרטית, שכאשר גברת ויזי נולדה, היתה אמא טבע עסוקה בבריאתו של הכרוב.."

אי אפשר ממש לתאר את העלילה המפותלת מבלי לחטוא בספוילרים על ספוילרים – אבל הספר מומלץ מכל הלב..

האשה בלבן – ווילקי קולינס. תרגום: צילה אלעזר. הוצאת אחוזת בית. (672 עמודים)

(פורסם ב- 26.12.2007 בפורום ספרים של YENT)

(The Woman in White – Wilkie Collins)

"כל כך נעימה לבחורה המחשבה שיש גבר שאולי מאוהב בה, שאפילו אם היא לא מאוהבת, היא מתנהגת כאילו היא כן מאוהבת, והיא נעשית מתוקה, והעיניים שלה מתנצנצות, והצעדים שלה נעשים רכים, והקול שלה רך וענוג יותר."

ספר שמתחיל ביריה במצחו של הבעל.. ואחר כך בסיפור של על מה ולמה..

ככה התחילה ההכרות ביניהם, כך נמשך החיזור-לא-חיזור, כך חשבה שלא מאוהבת.. כך התאהבה..
והתחתנה .. כדי "שתמיד נהיה יחד, ובכל שעה אדע איפה הוא"..

במלים פשוטות, שטוחות כמעט, עם המון כאב עצור מאחוריהן, מגוללת המספרת את סיפור אהבתה שהיתה ולא היתה לה תשובה.. עד שלא יכולה היתה לסבול עוד .. וירתה.

ועוד מִזְכֶּה אחד למתרגם – מירון רפפורט – שעשה עבודה טובה ביותר.

מומלץ ביותר.

ככה זה קרה  – נטליה גינצבורג. תרגום: מירון רפפורט. הוצאת הספריה החדשה. (91 עמודים)

(פורסם ב- 15.12.2007  בפורום הספרים של YNET)

(È stato cosi – Natalia Ginzburg)

60 שנה לאחר שמדינת היהודים הצעירה ניגפה בפני צבאות ערב, זו שהוקמה שנתיים אחרי תום מלחמה העולם השניה (שהסתיימה עם הטלת פצצה אטומית על ברלין).. עומד להסתיים הפתרון הזמני – מחוז פדרלי מיוחד שהוקם בדרום אלסקה – כדי לשמש מקלט זמני ליהודים עד ש..

זהו, שלא הוחלט מה יקרה בתום 60 השנה, רק שיש להחזיר את אדמת המחוז (סיטקה) לתושבים המקומיים..

סיטקה זו – יש בה הכל מכל בכל כל – יהודים חילוניים, ויהודים דתיים, חרדים מחצר זו וחרדים מחצר אחרת.. חצר אחת מנהלת עולם תחתון – אונטרוועלט – יהודי למהדרין, עם בריונים יהודים ורב גדול (תרתי משמע) בראשם..

משטרה יהודית, שעוד רגע צריכה להחזיר את המפתחות לשלטון הפדראלי…

עיירות יהודיות שכמו נלקחו מן המאה ה-19, עם כל פלאי הטכנולוגיה של תחילת המאה ה- 21…

ובתוך כל אלה, בסימטאות כמעט דימון ראניוניות, נרצח איש אחד, אלמוני, במלון אחד בלתי מפואר בעליל.. וכאן מתחיל סיפורו של מאייר לנדסמן, בלש יהודי המתגורר אף הוא באותו מלון, ונקרא ראשון לזירת הפשע.. להמשך קריאת איגוד השוטרים היידים – מייקל שייבון

אל הספר הזה הגעתי בעיקר כי אני מאד אוהבת את הטור השבועי של הירשפלד במוסף "הארץ"

בכל שבוע יש "טעימה" מכשרון כתיבתו המופלא, בנושאים מנושאים שונים, ומשגיליתי את הספר באחת מחנויות הספרים עטתי עליו כמוצאת שלל רב

החלטתי כי אקרא ממנו מעט ולאט, לא בבת אחת, כדי שאוכל ליהנות ו"לעכל" כל פרק בפני עצמו, שכן הספר בנוי קטעים קטעים, ביניהם שירה, ביניהם פרוזה, חלקם סיפורים אישיים, חלקם נוגעים באמנות, או בפוליטיקה, או בַּכְּלל בִּכְלל

מצאתי שאותם קטעים אישיים, אלה המספרים את סיפור ילדותו, ונעוריו, ובגרותו ואהבתו – את אלה אהבתי ביותר..

את כל אלה כתב מתוך לבו הכואב, לאחר מות אהובתו, ששים יום אחרי מותה החל לכתוב אליה.. למרות שמתה ולא תוכל לקרוא..

להמשך קריאת רישומים של התגלות – אריאל הירשפלד

אל הספר הזה נגשתי בדחילו …

קודם כל – לראשונה לא קראתי את הכתוב על גב הכריכה האחורית, בעיקר בגלל הביקורת שהופיעה בהארץ (וכאן בתוך בלוגו של דרור בורשטיין)  (ואף הזהרתי חברה שלא לעשות כן)

אודה, בתחילה היה לי קשה..
הספר מתחיל בביקורת אדריכלית ורק לאט לאט מתגלה המסתתר מאחוריה ..

אוסטרליץ ודבריו מובאים מפי המספר האלמוני (זבאלד), שרק לעתים רחוקות מזכיר לנו שלא אוסטרליץ הוא זה המספר אלא הוא.. האלמוני..

אוסטרליץ פורש את סיפורו, סיפור חייו, דרך זכרונות שנגלו לו לאט לאט, עם מראות שצצו פתאום והובילו לזכרונות נוספים, ריחות..
ואחר כך החיפושים אחרי זהותו… להמשך קריאת אוסטרליץ – וו. ג. זבאלד

אתחיל מהסוף – ממליצה בהחלט

בגלל הסיפור
בגלל השפה
בגלל שכיף לקרוא כזה ספר שנכתב כאן ועכשיו, ולא מחפש איזה מכנה משותף, אלא דוקא משתמש בשפה עשירה ובסיפור שאינו מעליב את הקורא.

פאב שכוח בעירה שכוחה (אבל במרכז הארץ) בליל חורף סוער במיוחד, כזה שהעובדים במקום מצפים שרק תעבור איזושהי שעה מסוימת כדי שאפשר יהיה ללכת הביתה.

ובפאב רק העובדים – ג'ו הבעלים, גדי הפסנתרן (שפעם רצה להיות פסנתרן קונצרטים, או שאמא שלו לפחות רצתה) ופאדיל – שמתחבא במטבח והוא אחראי על הנקיון והבישולים.. והוא נסתר מעין .. נידח עוד יותר מהפאב הזה שהוא עובד בו..

להמשך קריאת פסנתר בחורף – אילת שמיר