עובד בנק בניו יורק נרצח ונשדד בשעת בוקר מוקדמת בעת טיול עם כלבו; לביתו הגיעה, מספר ימים קודם לכן, גלויה עליה מצויר ארון מתים ויום מותו מצוין בה. מהגרת היספנית צעירה נרצחת בדרכה לביתה לאחר יום עבודה; גם היא קבלה גלויה דומה, עליה מצויר ארון מתים ויום מותה מצוין בה. אשה מבוגרת נרצחת בדירתה בברונקס; […]
"יש דברים שאין להם בגלל." פיצקי ואחותו הבכורה ליליה גדלים בקיבוץ אחד, נידח, בדרום. לא, זה לא עוד ספר על הקיבוץ, על נפלאות או מוראות הלינה המשותפת והשיוויון והשיתוף, אלא על הפרטי והאישי בקיבוץ; הקיבוץ המהווה רק תפאורה לסיפור שהוא, בעיקר, עצוב ומלא געגועים. פיצקי ואחותו נאחזים איש ברעותו (הוא מתגנב אל חדרה בבית הילדים […]
ארצות הברית של שנות החמישים של המאה הקודמת לא היתה מעוז הדמוקרטיה – "אם כל הדמוקרטיות", כפי שאוהבים לכנותה, אלא ארץ רדופת אויבים (אמיתיים או מדומיינים, אין זה ממש משנה) המתבצרת בוועדות הגנה מפני הקומוניזם והקומוניסטים, פאראנואידית ומפוחדת. הפטריוטים האמיתיים היו אלה שהגנו בצדקנות רבה (פעם היו אלה הפוריטנים) מפני השד הקומוניסטי המאיים, אפילו אם […]
אל הספר הזה הגעתי כמעט במקרה; הגעתי להקרנה של הסרט שנעשה על פי הספר, ולאחר מכן, כמובן, עברתי לקרוא. הספר מספר את סיפורם הכמעט בלתי מוכר של היהודים שגורשו מפריז (ומצרפת בכלל) בחודשי הקיץ של שנת 1942, בסיועם הנלהב בדרך כלל של הצרפתים (משטרה, רכבות וכו') למחנות ההשמדה. הסיפור בלתי מוכר משום שנוח היה להשכיחו […]
"מספר סיפורים טוב יודע לא רק איך לספר, אלא גם מתי להפסיק." (עמ' 34ׂ) גלית דהן קרליבך בהחלט יודעת לספר סיפור! ארבע נשים – סבתא, אם ושתי אחיות תאומות חולקות בית אחד, מוזנח מעט, בשכונה נידחה בירושלים. גברים לא נמצאים בבית הזה, או ברקע. "גברים לא במזל שלנו" כפי שאומרת הסבתא. וסיפוריהן של אותן נשים […]
פיי פאטל שרד מסע באוקיינוס על סירת הצלה מאוניה שטבעה, במשך שבעה חודשים וקצת, בחברת טיגריס. זה כל הסיפור. במשפט אחד. פיי פאטל, בנו של מנהל גן החיות בעיר פונדיצ'רי אשר בהודו. נער מוזר לעתים, מאמין גדול באלוהים של כל הדתות, מתפלל לישו, למוחמד וגם לכמה אלים הודיים. כבנו של מנהל גן החיות, הכיר פאטל […]
ספר מסע. עוד ספר מסע. לכאורה, כמובן, ה"עוד". כי הרי כל מסע הוא מסע בפני עצמו, וכל ספר מסע הוא ספר בפני עצמו. דורי נוסע לחפש את אבא שלו, שהלך לאיבוד בדרום אמריקה. וזה קצת מוזר, כי בדרך כלל נערים אחרי צבא הולכים שם לאיבוד, לא אנשים מבוגרים, מיושבים בדעתם, שיש להם ילדים משלהם ואפילו […]