אליס אַאוּכוּסְטוּס היא מלחינה. צעירה בשנות השלושים לחייה. מפורסמת למדי בזכות יצירותיה. בנוסף היא מלחינה מוזיקה לפרסומות, בעילום שם, כמובן, כדי שלא יקשרו האנשים בין הדמות הרצינית, למי שממסחרת עצמה לדעת. אם כי איש אינו שואל, כמובן, האם וכיצד ניתן להתפרנס מכתיבת מוזיקה "רצינית". בעת לימודיה בחרה אליס בנגינה בכלי ההקשה, בחירה לא אופיינית, בדרך […]
הקדימונים לספר הזה הבטיחו ספר מתח. לא כל כך אופייני לאנקוויסט. המתח, אם בכלל, מופיע לאחר כשמונים אחוזים מן הספר (קינדל סופר באחוזים, אם ארצה), כך שמתח אין כאן באמת, מה גם שהחלק הזה, המוקדש לפשע ופושע, מתחיל ומסתיים במהירות, והעניין נפתר לגמרי. אבל הספר עוסק בעניינים אחרים לגמרי. אצל אנקוויסט, כמו אצל אנקוויסט, יופיעו […]
בִּיּוֹטוֹפּ (שֵׁם עֶצֶם – זָכָר): בֵּית גִּדּוּל, הַמָּקוֹם הַטִּבְעִי וְהַטִּיפּוּסִי לְחַיֵּיהֶם וּלְהִתְפַּתְּחוּתָם הַתַּקִּינָה שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים אוֹ שֶׁל צְמָחִים מְסוּיָּמִים. ז'וזף שימל, מרצה לשעבר מן החוץ בחוג לתרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב, פרנקופיל, הוא גיבור הספר הזה. גר בדירה שהצליח לרכוש לעצמו, רגע לפני שמחירי הנדל"ן הרקיעו שחקים, בשדרות שאול המלך, ממש מול בניין הלונדון […]
"באביב 2010 פנה אלי אַרקוֹ אוֹדֶרוַלד, ראש תחום ספרות ורפואה במרכז הרפואי של האוניברסיטה החופשית של אמסטרדם, ושאל אם יש לי עניין להשתתף בפרויקט "סוֹפֵר במחלקה": ללוות מחלקה בבית ־ החולים כדי לכתוב על כך ספר. … בחרתי בלא היסוס במחלקת ההרדמה. במקצוע שלי ,הפסיכואנליזה אנחנו יוצאים מהנחה שברוב המקרים יועיל לבריאותם של המטופלים להרגיש […]
כל הקוראת בספריה של אלנה פרנטה מכירה כבר את "סביבת" הסיפורים שלה, וחוזרת אליהם כמו מכרה ותיקה. גם בספרה החדש "חיי השקר של המבוגרים" שבה פרנטה אל נאפולי, אל השכונות הפחות טובות, שהאוכלוסיה בהן עניה יותר, מוחלשת יותר, מאותגרת יותר, השכונות בתחתית העיר, ומשווה לשכונות הגבוהות, אלה שבהן חיים העשירים יותר, המשכילים יותר. מי שקראה […]
"כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה בדיעבד שהיינו בדיוק בגיל שבו ידענו כמה דברים על עצמנו – מי אנחנו, במה אנחנו שונים מהמשגיחים שלנו ומן האנשים שבחוץ – אבל עדיין לא הבנו מה המשמעות של כל אלה. … " (*) מכל הדיסטופיות שקראתי, דומה שזאת המטרידה ביותר; לא משום התאורים המזעזעים, כי אין, לא […]
"אני כותבת זמן רב מדי, ואני עייפה, קשה לי יותר ויותר לשמור את חוט הסיפור מתוח בכאוס של השנים, של האירועים הקטנים והגדולים, של מצבי־ הרוח." (*) בכנס שנכחתי בו, לא כל כך מזמן, סיפרה לי אשה אחת שזה עתה החלה לקרוא את הספר הראשון בסדרת הרומנים הנפוליטניים והסתכלתי בה בקנאה מסויימת, משום שאני קראתים […]