14.7.2024 – 282 באוקטובר, 2023 בטקס קבלת השבת האחרון, אמר אח של אחד החטופים: הייתי בטוח שזה עניין של יום-יומיים וכולם חוזרים. אני חושבת שאף אחד מאיתנו, אלה שהיו שם, לא האמין שיעברו תשעה חודשים, ועדיין יהיו אזרחים ישראלים שהופקרו ונבגדו, בידי החמאס. אף אחד. עוד לא עובר לי השבעה באוקטובר; היום הזה נוכח כל […]
6.5.2024 – 213 באוקטובר, 2023 בשעה 6:30 בבוקר נשמע בשכונה קול רעם חזק, כמו נפילה, ואחריו שקט, לא כלום. לא קדמה אזעקה לרעש הזה, אבל אני כבר קפצתי מהמיטה, והתחלתי להתכונן לאזעקה שבטח תיכף תגיע. לא, זו לא היתה נפילה. בלון גז שהתפוצץ ברכב, שני רחובות מכאן, והרעיד את כל השכונה. אחר כך כבר היו […]
6.4.2024 – 183 באוקטובר אני כותבת פחות, הרבה פחות. פעם כתבתי בכל יום, אחר כך הורדתי את המינון. אבל אי אפשר להפסיק. לא באמת. חצי שנה. את רוצה לצרוח: חצי שנה! ומה אתם עושים שם למעלה? למה אתם מחכים? איך אתם נרדמים בלילה? איך אתם מסתגרים בלשכותיכם המהודרות? איך אתם לא רואים? איך אתן לא […]
9.3.2024 – 155 באוקטובר, 2023 העצרת הערב, בככר החטופים, הסתיימה בספירה; מאחת עד מאה חמישים וחמש, כמניין הימים מאז השבעה באוקטובר, 2023. 155 ימים ש- 134אנשים, נשים וטף נמצאים בשבי החמאס, והמדינה שבגדה בהם והפקירה אותם באותה שבת ארורה, ממשיכה להפקיר אותם. ואין היא מבינה, המדינה, כי אם לא יחזרו, לא תהיה מדינה. השבוע, בזמן […]
4.2.2024 – 121 באוקטובר מאה עשרים ואחד ימים. מאה עשרים ואחד ימים מאז התעוררנו לאזעקת "צבע אדום". מאה עשרים ואחד ימים מאז ישבנו בממ"דים וחיכינו. היו גם מי שישבו במיגוניות, וחיכו. ובחדרים הבטוחים שבבסיסי הצבא. גם שם חיכו. חיכו לצבא שיבוא. והצבא לא בא. אחר כך היו שנשרפו והיו שנטבחו, היו שנאנסו, והיו שנפגעו בדרכים […]
4.1.2024 תשעים ימים. תשעים ימים יושבים אנשים ויושבות נשים, ילדים ומבוגרים, בחדרים מופגזים, או במנהרות חשוכות, לא רואים אור יום, רעבים, צמאים. הם יודעים איזה יום היום? הם יודעים שהתחילה שנה חדשה? הם חושבים שעוד יש מדינה? הם יודעים מי חי ומי מת? הם חושבים ששכחו אותם? שלא אכפת לממשלה שלהם שהם שם? אולי הם […]
4.12.2023 לימבו: בתיאולוגיה הנוצרית הקתולית – שפת הגיהנום; התחום שבין גן עדן לגיהינום, בו שוכנות הנשמות שמתו לפני הטבלתן לנצרות. הן אינן זכאיות לגן עדן, אך גם אינן נידונות לגיהינום. וכך אני, על הסף, כל הזמן על הסף. מזכירה לעצמי למנות, כל יום, את החסדים הקטנים – אני בחיים. אני בביתי. כולנו יצאנו בלי פגיעה […]