בכל פעם שנפלו צרות על יהודים, בכל מיני מקומות בעולם, חיפשו היהודים סיבה, איזה הסבר, משהו שיבאר להם מדוע הם, בני העם שאלוהים בחר בו מכל העמים, מדוע הם נתונים שוב ושוב ושוב למשיסה ולהרג ושוד ורצח ואונס; מדוע יום אחד, לאחר שנים שחיו בשלום ושלווה, יחסית, בין שכניהם, קמה איזו רוח רעה והם נרדפים ומעונים ונאלצים לארוז מטלטליהם ולהגר למקום אחר, שקט יותר, בתקווה ששם יוכלו להישאר.

עד ששוב נהפך עליהם עולמם.

אולי משום כך קמו להם, ליהודים כל מיני קדושים ומשיחים, ויש להם, ליהודים, עולם נסתר שבו נמצאות נשמות ומלאכים ושדים, ויש בו לחשים וקמעות, ודרכים לשמור על החיים ועל הבריאות. והיו להם למשיחים האלה, עד שהתברר כי אין הם אלא משיחי שקר, ולא מהם תבוא הגאולה, אנשים רבים שהלכו אחריהם, ונוצרו קהילות שלמות, ומשפחות נקרעו, אלה שנשארו באמונתם הישנה, ואלה שדבקו בזו החדשה.

היה משיח אחד – שבתאי צבי – שמשגבר כוחו, עד שהשליט ראה בו איום, נאלץ להתאסלם, ושבר גדול נשברו מאמיניו וקהילתם.

ואחריו היה יעקב פרנק, והספר הזה, שכתבה אולגה טוקרצ'וק, הוא סיפורו של יעקב פרנק, משיח חדש שקם ליהודים במאה ה- 18, ממשיכו של שבתאי צבי.

יעקב פרנק. יהודי ממזרח אירופה, שנדד בין תורכיה לבין מדינות מזרח אירופה, הכריז על עצמו בשלב מסוים כיורשו של שבתאי צבי, וקרא לעצמו המשיח. הפרנקיסטים בחרו להמיר דתם לנצרות, אולם יצרו לעצמם אמונה משל עצמם, וכוחם ההולך וגובר היה לצנינים הן בעיני היהודים, ובעיקר בעיני השלטונות.

את סיפורו האמיתי של יעקב פרנק ובני עדתו, יש שיאמרו: כת, לוקחת אולגה טוקרצ'וק אל מחוזות הרומן ההיסטורי, דהיינו – הצמדות לסיפור המעשה ולאנשים שחיו אז, ו"החייאת" סיפורם, ממש כמו כותבי וכותבות רומנים היסטוריים אחרים ואחרות.

וכיצד, שואלת עצמה הקוראת, אפשר לכתוב על הספר הנפלא הזה, הרחב והמקיף, זה המביא בפניה את האנשים והנשים וחייהם, ומותם, והכל מתוך הכרות קרובה, כמעט אינטימית עם מנהגים ומעשים של יהודים ויהודים שעזבו את דתם, אלה שהקבלה מנחה את דרכיהם, ואלה שהתלמוד.

דבריו של יעקב פרנק, "האדון", מתוקים מדבש. הוא מבטיח גאולה וחיי נצח, הוא נושא ונותן עם שליטים וראשי כנסיות, כדי למצוא מקום שיוכלו להתנחל בו, לקיים בו את פולחניהם, ולקרב את הגאולה.

 ואיך תיראה הגאולה? – שאלה אותו פעם.
….
זה פשוט – אמר. – כאשר הניצוץ האחרון של האור האלוהי ישוב למקורו, יופיע בפנינו המשיח. כל החוקים יתבטלו. תתבטל החלוקה לכשר וטרף, לקדוש ומקולל, אי אפשר יהיה להבחין בין יום ללילה וייעלמו ההבדלים בין גבר לאישה. האותיות בתורה יסתדרו מחדש, כך שתופיע תורה חדשה והכול בה יהיה הפוך. גוף האדם יהיה קל כמו רוח ונשמות חדשות ירדו מכס האלוהים הטוב וייכנסו בגופות האלה. ואז גם אנשים לא יצטרכו לאכול ולשתות, השינה תהיה מיותרת וכל תשוקה תתפוגג כמו עשן. הריבוי הגופני ייעלם בפני חיבור שמות קדושה. התלמוד יתכסה באבק, נשכח ומיותר. ובכל מקום ישרור זוהר השכינה. "

וכשעצם כוחו  ושמעו הלך מקצה הארץ, ויהודים נוספים הלכו בעקבותיו, החלו מנהיגי היהודים לראות בו איום גובר והולך, ומשום שפחדו שככל שיגבר כוחו, כך יחלשו הם, החלו להתנגד לו. ההתנגדות לבשה לעתים פנים אלימים ממש, עימותים וקריאת ספרים ואף שריפתם, ועד הטלת חרמות על פרנק ואנשיו.

החרם הוא שורה של מילים שאומרים אותן בסדר מסוים, בזמן מסוים ולקול שופר. מטילים אותו בבית הכנסת בברודי לאור נרות שחורים, כשארון הקודש פתוח. קוראים קטעים מספר ויקרא כו, יד-מה ומספר דברים כח, טו-סח, אחר כך מכבים את הנרות ואימה גדולה נופלת על כולם, כיוון שמעל המוחרם מפסיק להאיר האור האלוהי. קולו של אחד משלושת הרבנים המנהלים את הטקס נישא בבית הכנסת כולו ונטמע בקהל המאמינים:
אנו מודיעים לכול שבהכירנו מזה זמן את השקפותיו ומעשיו הנלוזים של יענקל לייבוביץ' מקורולובקה ניסינו בכל צורה להשיבו מדרכו הרעה. כיוון שהקשה את עורפו וכיוון שאנו שומעים מדי יום על מעשי המינות והכפירה שלו וכשהעדים בהישג יד, החליטה מועצת הרבנים שיענקל לייבוביץ' מקורולובקה יוחרם וייכרת מקהל ישראל.
….
-אנו מצווים בזאת להחרים ולנדות את יענקל לייבוביץ' המכונה גם יעקב פרנק בכל חומרי חרמות ובאותן מלים שבהן קילל יהושע את יריחו ואליהו את הילדים או במילות כל הקללות הכתובות בספר דברים – אומר הרב.
…

– יקולל ביום ויקולל בלילה. מקולל בשכבו ומקולל בקומו, מקולל בצאתו ומקולל בבואו. אלוהי צבאות לא יסלח לו לעולם ולא יכירנו עוד! מארת האל תבער מעתה נגד אדם זה ושמו יימחק מספר החיים. אנו מזהירים את הקהל לא לבוא בשׂיג ושׂיח אתו לא על פה ולא בכתב, לא לשרת אותו, לא לשהות במחיצתו, לא להתקרב אליו למרחק ארבע פרסות ולא לקרוא שום מסמך שהוכתב על ידו או נכתב בידו."

סיפורו של פרנק מובא על ידי אנשי חצרו, הכותבים את דבריו כפי שהוא נושאם מדי יום בפני קהל המאמינים, וכן מכתבים הנכתבים הן מתוך חצרו, והן על ידי אנשי כמורה ואצולה שיש להם קשרים עמו ועם חצרו.

ועוד נקודת מבט אחת היא נקודת מבטה של ינטה, ספק חיה ספק מתה, שגופה הונח באיזו מערה, ורוחה מרחפת מעל כל המאורעות, צופה בלתי מעורבת.

התועלת הנובעת מן המצב שבו נמצאת ינטה היא בין היתר יכולתה להבין איך פועלת המכונה המשיחית. ינטה רואה את העולם מלמעלה, הוא אפל, מסומן רק בניצוצות זעירים של אור – אלה בתים בודדים. האודם הדוהה במערב השמים מדגיש את העולם בקו אדום. הדרך האפלה מתפתלת, לידה מבהיק כמו פלדה זרם הנהר. על הדרך נע כלי רכב, נקודה קטנה, כמעט בלתי נראית; רעש עמום מתפשט כמו גלים באוויר האפל, הסמיך, כאשר המרכבה עוברת על גשר עץ קטן וממשיכה אל טחנת הקמח. ובכן המכונה המשיחית היא כמו הטחנה הזאת הבנויה על הנהר. המים האפלים מסובבים את גלגלי הענק של הטחנה בקצב אחיד, ללא קשר למזג האוויר, לאט ובשיטתיות. מול גלגלי הטחנה נראה האדם חסר כל משמעות, תנועותיו מקריות וחסרות סדר. האדם מתרוצץ ללא מטרה, המכונה פועלת. תנועת הגלגלים מעבירה כוח לאבני הריחיים הטוחנות את הגרעינים. כל מה שייפול לשם, ייטחן עד דק.”

יעקב פרנק מת לקראת סופה של המאה ה- 18 וחצרו איבדה מנכסיה והתפזרה.

אולגה טוקרצ'וק נטלה את סיפור חייו וחיי קהילתו, ושזרה אותם לרומן היסטורי מופלא.

רחב יריעה עד מאד הספר הזה, מקיף ערים ומדינות ואנשים רבים ונשים רבות, ופותח חלון לעולם הקהילות היהודיות של אז, מנקודת מבט ייחודית ויוצאת דופן לגמרי.

בכנס שנערך לפני מספר חודשים באוניברסיטה הפתוחה התארחה טוקרצ'וק ודובר בו לא מעט על תרגום הספר לעברית, תרגום שנראה לקוראת לא פעם כאילו הוא השפה בה נכתב הספר, וכן על מקורותיו של הסיפור.

הספר מרתק מהחל עד כלה ולמרות היותו רומן, כזה שאינו מחויב לגמרי לאמת ההיסטורית, הרי שנראה כי יהיה לו מקום חשוב גם  בעולמם של חוקרים באקדמיה.

מומלץ בהחלט.