השליש האחרון של יולי. חם. העולם מתחמם. המדינה מתחממת. אני בוחרת לקרוא ספרים קלים כנוצה, ובלתי מחייבים בעליל.
להט אודם הוא השלישי בטרילוגיה השניה של המורשת הנסתרת, הוא, כמצופה, אסקפיזם מוחלט וגמור. מלחמות הדיאדוכים; טוב, הבתים העליונים של הקוסמים, אהבות, תככים, מאבקי שליטה, בריתות, בריתות שכנגד, סחטנות, כחש, מירמה. כל מה שאנחנו מכירות מהחיים, רק עם תוספת קסם.
עשרים שנים עבדתי בהיי-טק הישראלי, בכל מיני חברות. ישראליות וזרות, סטארט-אפים וחברות נסחרות בבורסה, אחרי גיוס ראשון, אחרי גיוס חמישי. רובן נמכרו או נסגרו או נמכרו ונסגרו. הכרתי את תחילתה של מה שאחר כך נחשב ל"תרבות ההייטק" עם עבודה ב"אופן-ספייס", ארוחות עם תלושים, ואחר כך כרטיסים (טרם היות הטלפונים החכמים והאפליקציות), סופי השבוע עם משפחות או בלי משפחות, סדנאות בישול, אופציות.. כשהגיעו לשולחנות פינג פונג ו(סוג של) עוזרים אישיים (שיקחו לך את הבגדים מניקוי יבש, יזמינו אינסטלטור או חשמלאי, רק שתשאר במשרד כמה שיותר..) מעונות היום הצמודים, ושאר הטבות, כבר עברתי לענף אחר. אלא שאי אפשר שלא להכיר את התרבות הזו, גם אם היית רק בתחילתה, זו שמוּכוונת כולה לשימור העובדים, גם על חשבון כספים שממש צריך כדי לתפעל את החברה. כספי משקיעים, קרנות הון סיכון, ואם החברה כבר הונפקה, אז כספי ההשקעות. תרבות שרק הלכה והתפתחה, נסוגה קצת עם המשברים, ושבה ופרצה.
כך שלא ממש הופתעתי מכל התנהלותה של חברת "קלאודז"; כן, שם אנגלי, שיהיה קל למשקיעים.
אבל זה יגיע רק בהמשך הספר.
העניין הכי מצער בקשר לספריה של קוני וויליס הוא העובדה שכמעט לא תורגמו מהם לעברית; לא מתרגמים כי "זה לא מסחרי" וכך היא פחות מוּכּרת, ומשהיא פחות מוּכּרת, היא פחות מוֹכרת, ומיד נהיה מין מעגל קסמים שכזה. וזה חבל. כל כך חבל. כי כל ספר של קוני וויליס, לפחות מאלה שקראתי עד היום, הוא חכם, מרתק, מצחיק, מלבב ועוד שלל סופרלטיבים. אבל לא מתרגמים, ולכן אוהבותיה ואוהביה קוראים את ספריה באנגלית, ואיזה מזל שיש קינדל ואפשר להזמין ולקרוא מייד, ואפילו במכירה מוקדמת.
פרנסי היא אשה צעירה שנוסעת לחתונתה של חברתה הטובה, שותפתה לחדר בקולג', סרנה. למען האמת, אין זו הפעם הראשונה שסרנה מתעתדת להתחתן, ובכל הפעמים הקודמות פרנסי היתה שם כדי לגרום לה להבין שהמיועד איננו בדיוק האיש אתו תרצה לבלות את שארית חייה. נראה שגם הפעם זה כך, משום שהחתן המיועד הוא מין חוקר חוצנים, והחתונה אמורה להתקיים במוזיאון החוצנים ברוזוול.
נניח שאת בהריון אבל לא באמת התכוונת להיות בהריון. אולי את צעירה מדי, אולי ילד יקלקל לך עכשיו את התואר או את הקריירה, אולי יש לך כבר ילד או שניים או שלושה, ועוד ילד יכביד עליך מאד. מתישהו, אחרי שחשבת על זה לא מעט, תגיעי, מן הסתם לוועדה להפסקת הריון. אם את מאד צעירה או כבר-לא-כל-כך-צעירה, אם את לא נשואה, או חלילה, ההריון הוא תוצאה של אונס, הרי שהוועדה תאשר לך לעבור הפלה. אם את נשואה, ואין סוגיה בריאותית, תוכלי לומר לוועדה אולי שהאב אינו בעלך (עניין מסוכן קמעא, משום שאם יום אחד תבחרי להתגרש, הסיפור הזה לוועדה יכול להיות לך לרועץ), או להעזר בחוות דעת פסיכיאטרית (עניין בעייתי אף הוא, אבל אולי פחות), ובכל אופן, מאז בוטל הסעיף הסוציאלי צריך למצוא נסיבות אחרות, ולקוות שהוועדה תאשר, אם כי בישראל מרבית הבקשות להפסקת הריון מאושרות, שהרי ברור שאף אשה לא תבקש להפסיק הריון כי באותו רגע ממש מתחשק לה לעבור את הפרוצדורה הכירורגית הזו.
דו"ח נטישה.
עד עמוד 64 הגעתי ואין לי שום צורך להמשיך.
השפה הכמו גלותית (חיקוי של סופרי עבר?), הדברים החוזרים על עצמם (כדי למלא את הספר בעוד ועוד טקסט?).
לא מספיק מעניין.
הנפילה הגדולה של הבורסה בניו יורק, זו שהחלה ב- 24 באוקטובר, 1929 (יום חמישי השחור) והמשיכה בימים שלאחריה, הביאה בעקבותיה תקופה ארוכה של שפל כלכלי בארצות הברית. הנפילה הזו היוותה אבן דרך בדברי ימי הכלכלה המודרנית, ומשמשת, עד היום, כתמרור אזהרה בפני השקעות ספקולטיבית, כנגד הלוואות שאין כנגדן מספיק בטחונות. מנגנוני הפיקוח היו אז קטנים וחלשים בהרבה מאלה הקיימים כיום, אם כי, אם נבחן את משבר הסאב-פריים, זה שקרה אך בעשור הראשון של המאה ה-21, נראה כי מנגנוני הפיקוח הקיימים יכולים גם כיום להיכשל באותו פיקוח נדרש, ולאפשר מצב בו השווקים נופלים, שוב, ולידתו של משבר חדש, גם אם לא אותו שפל שארע 80 שנים קודם לכן.
מנגנוני הפיקוח של תחילת המאה העשרים כשלו או לא יכולים היו להגביל את המשקיעים, והצעדים שכן ננקטו, היו מעטים ובלתי מספיקים. כך על פי אנדרו בוול, גיבור הספר "נאמנות" :
אפשר לקרוא את הספר הזה כמו (סוג של) ספר הרפתקאות משולב פנטזיה על מאבקים בין רע וטוב, עם קורטוב של חולשות אנוש של הגיבור; אפשר לקראו בעיניים של נער או נערה, המתוודעים ל(עוד) עולם בדיוני / דמיוני וכוחם של אלה; אפשר לקרוא את הספר בעיניים פילוסופיות משהו; ואפשר לקראו גם בכל האפשרויות גם יחד.
בכולן הוא יהיה ספר שקשה להניח מן היד, ורק אורכו מונע קריאה בנשימה אחת.
יונתן (במלעיל, בדרך כלל), המספר הוא שומר ערים; מהו בדיוק שומר ערים? זה עניין שיתברר במהלך הקריאה. לכל מדינה יש שומר ערים אחד, ואחד מצאצאיו יהפוך, בבוא יומו, לשומר הערים הבא.