העניין הכי מצער בקשר לספריה של קוני וויליס הוא העובדה שכמעט לא תורגמו מהם לעברית; לא מתרגמים כי "זה לא מסחרי" וכך היא פחות מוּכּרת, ומשהיא פחות מוּכּרת, היא פחות מוֹכרת, ומיד נהיה מין מעגל קסמים שכזה. וזה חבל. כל כך חבל. כי כל ספר של קוני וויליס, לפחות מאלה שקראתי עד היום, הוא חכם, מרתק, מצחיק, מלבב ועוד שלל סופרלטיבים. אבל לא מתרגמים, ולכן אוהבותיה ואוהביה קוראים את ספריה באנגלית, ואיזה מזל שיש קינדל ואפשר להזמין ולקרוא מייד, ואפילו במכירה מוקדמת.

פרנסי היא אשה צעירה שנוסעת לחתונתה של חברתה הטובה, שותפתה לחדר בקולג', סרנה. למען האמת, אין זו הפעם הראשונה שסרנה מתעתדת להתחתן, ובכל הפעמים הקודמות פרנסי היתה שם כדי לגרום לה להבין שהמיועד איננו בדיוק האיש אתו תרצה לבלות את שארית חייה. נראה שגם הפעם זה כך, משום שהחתן המיועד הוא מין חוקר חוצנים, והחתונה אמורה להתקיים במוזיאון החוצנים ברוזוול.

כן, כן. רוזוול. המקום ההוא ששם נחתה פעם ספינה מן החלל החיצון ובה חוצנים הנראים כמו אנשים קטנים, ויש עדויות כי כל מיני עצמים בלתי מזוהים נראו באזור מאז, והממשל מסתיר את כל התקרית ההיא, תחת מעטה סודיות. או כך לפחות מאמינים כל מיני אנשים ונשים.

פרנסי לא מאמינה בקיומם של חוצנים. ולא מאמינה שאי פעם נחתה ספינה מן החלל החיצון ברוזוול (או בכל מקום אחר). פרנסי היא אשה מאד הגיונית. אבל היא טסה לחתונתה של חברתה הטובה ביותר, והיא שושבינת הכבוד, סרנה הרי לא תוכל להתחתן בלעדיה, או לבטל את החתונה, אם רק ישוחחו ביניהן, ולכן פרנסי טסה לרוזוול.

“Why would anyone in their right mind go to Roswell?” (pp. 4)

רוזוול, שהיא המרכז של כל רודפי החוצנים, חובבי תיאוריות הקונספירציה, היודעים כל דבר חשוב או מומצא הנוגע לחוצנים, מארחת, ממש בזמן המתוכנן לחתונה, את הפסטיבל השנתי של  העב"מים. פסטיבל החל בכל שנה במועד הנחיתה של אותה ספינה ברוזוול, ומשום שעיסוקו של החתן המיועד הינו ממש סביב הנושא, הרי שמועד החתונה נקבע ממש ליום השנה לנחיתה.  עניין מאד לא נוח, משום שאז העיר תהיה מלאה בתיירים, פחות מקומות חניה, צפוף ולא נוח.

אבל אולי החתונה תתבטל, אם רק תצליח פרנסי להכניס קצת הגיון בראשה של סרנה.

בערב הגיעה לעיר, נשלחת פרנסי להביא משהו מהרכב של סרנה, לקישוט האולם בו תערך החתונה, וכשהיא פותחת את דלת הרכב, משהו מושך אותה פנימה וכובל אותה למושב הנהג. עב"מ.

“There are three kinds of extraterrestrials,” the man explained. “Grays – those are the ones you see in the movies with the silver skin, big heads, and almond-shaped eyes – and Reptilians—they’re worse than the Grays, they want to take over Earth – and Venusians. They’re tall and blond and look outwardly human, but you can tell they’re aliens because they just feel wrong. The sight of them makes your skin crawl.” (pp. 9)

זה בערך מה שהוסבר לפרנסי רק שעות אחדות קודם לכן, כשהמתינה בתור להשכרת רכב בשדה התעופה. אלא שמה שמשך אותה לתוך הרכב וכבל אותה היה משהו אחר לגמרי. משהו שלא נופל תחת אותן הגדרות.

"It didn’t even have eyes. Or a body. Just dozens and dozens of serpentlike tentacles radiating from a central point. Like Medusa and her snakes…” (pp. 31)

לא היו לו ראש וגוף וידיים ועיניים. הוא נראה יותר כמו  כדור עשב מדברי מתגלגל. כך ידעה שזהו עב"מ, שהרי לא התאים לאף הגדרה של עב"מ בפי "המבינים".

“…No human would ever have come up with an ordinary tumbleweed as an extraterrestrial.  …” (pp. 32)

היא עוד הספיקה להשאיר הודעה מבוהלת לאיזה סוכן אף.בי.איי. חבר של החתן המיועד, שהיתה צריכה לאסוף מנמל התעופה, אלא שהוא התעכב, משום שסרנה לא ענתה לטלפון, ותיבת הדואר הקולי שלה היתה מלאה, לפני שהעב"מ חטף והשליך את הטלפון שלה. כאילו ידע שניתן לעקוב אחרי אדם על פי איתור הטלפון שלו.

סעי, הוא סימן לה. הרי לא היה לו פה. סעי והראה לה לאן, באחת מזרועותיו המרובות.

והיא נסעה.

ונסעה.

ונסעה.

מדי פעם עצרו, והעב"מ התגלגל החוצה, ניסה למצוא משהו, וחזר והורה לה לנסוע הלאה.

באחת הדרכים הצדדיות ניסה מישהו לעצור את הרכב, טרמפיסט. היא נסתה להמנע מלעצור, אלא שהאיש קפץ לכביש, וכשבלמה, חטף אותו העב"מ לתוך הרכב.

בהמשך נוספו-נאספו עוד; איש המשוכנע בכל התיאוריות הנוגעות לעב"מים, פנסיונרית חביבה האוהבת להמר ומכירה את כל בתי הקזינו באזור, וכשנהיה ממש צפוף ברכב, הצליח העב"מ להשתלט על קרוואן מהודר שיש בו הכל. מקום לינה לכולם, מקלחת, מטבח ופינת אוכל, ואפילו חדר הקרנה ובו אוסף מרהיב של מערבונים.

מכאן לוקחת וויליס את הקוראת במסע הזוי ומשעשע בחיפושים אחר מה שהעב"מ מחפש. תוך שהם משתכנעים כי יש להמנע מכל מגע עם רשויות החוק, שמטבע הדברים קודם יירו אחר כך ישאלו שאלות.

ובדרך מברכת הקוראת את עצמה כי צפתה בכל הקלאסיקות המד"ביות, וכשהן מוזכרות, היא יודעת בדיוק על מה מדובר.  סרטים כמו  אי.טי. חבר מכוכב אחר , מפגשים מן הסוג השלישי,  הנוסע השמיני, היום השלישי, גברים בשחור, ועוד. אפילו כשמזכירים את SETI, היא יכולה לברך את בנה שפעם, כשהיה נער צעיר, התחבר בכל לילה ל- SETI, כדי לסייע לנאס"א באיתור אותות מין החלל החיצון.

וקצת פחות שמחה הקוראת על כי את כל המערבונים ראתה בצעירותה, שאז תורגמו שמותיהם לשמות שהיו יותר קליטים ומזמינים בעברית, ולא בהכרח יש קשר ביניהם לבין המקור. שלא לדבר על הזמן הרב מאז צפתה באותם מערבונים ואלה נשארו קצת פחות בזכרונה.

ולמרבה השמחה יש בספר גם אהבה, כן, אהבה. כי קוני וויליס.

הספר הזה משעשע ומהפך דפים, וכשהתקרבתי אל סופו, דחיתי עוד ועוד את הקריאה, כי הוא כה משמח.

וכדאי גם לכן לקרוא. וגם לכם.

האמת נמצאת אי שם.