השליש האחרון של יולי. חם. העולם מתחמם. המדינה מתחממת. אני בוחרת לקרוא ספרים  קלים כנוצה, ובלתי מחייבים בעליל.

להט אודם הוא השלישי בטרילוגיה השניה של  המורשת הנסתרת, הוא, כמצופה, אסקפיזם מוחלט וגמור. מלחמות הדיאדוכים; טוב, הבתים העליונים של הקוסמים, אהבות, תככים, מאבקי שליטה, בריתות, בריתות שכנגד, סחטנות, כחש, מירמה. כל מה שאנחנו מכירות מהחיים, רק עם תוספת קסם.

בעולם שלנו, לעליונים כמוני יש כוח רב. וגם משתמשי קסם ממוצעים מסוגלים לגרום הרס ניכר, בעיקר אם הקסם שלהם קרבי. אף אחד לא מעוניין במהומה המוחלטת שתשתרר אם קוסמים יורשו להתרוצץ ללא פיקוח. החוק הכללי חל על כולם, אבל בכל הנוגע למשתמשים בקסם— השאירו הרשויות האזרחיות את אכיפת החוק בידי קהילת הקסם עצמה. על המשתמשים בקסם של כל מדינה בארצות הברית שולטת האסיפה המקומית, שבעצמה כפופה לאסיפה הלאומית.
האסיפה הלאומית אחראית למַנות לכל מדינה נוטר, נציג יחיד של החוק שזהותו נשמרת בסוד מסיבות ברורות. הנוטרים חוקרים פשעים שביצעה אליטת הקסם, ולפעמים חורצים דין. הנוטר שלנו היה ליינוס דנקן, אני שימשתי כסגנית הנוטר ואלסנדרו היה הזקיף שלנו. עבור הנוטרים, הזקיפים הם כמו פקידי בית המשפט עבור שופטים. בזמן שהנוטרים עורכים חקירות, הזקיפים שומרים עליהם ומשתמשים בכוח כשהדבר דרוש."

הדוברת היא קטלינה, האחות השנייה לבית ביילור, זו העומדת בראשו, לאחר שהאחות הבכורה, נבדה, לה מוקדשת הטרילוגיה הראשונה, התחתנה ועברה לביתו של  קונור רוגן "האיום".קטלינה מכהנת גם כסגניתו וממלאת מקומו של "הנוטר", זה הממונה על חקירת הפשעים שביצעה אליטת הקסם.

וכמו בטרילוגיה הקודמת, גם בזו השלישי בטרילוגיה מביא לשיא את המאבק שהחל להסתמן ברקע המאבקים בשני הספרים הקודמים בטרילוגיה  – אש יהלום ולהבות ספיר, ומגיע לשיאו (ולסופו) בקרב אדירים שבו (איך לא?) ינצחו הטובים והרעים ירדו אלי שאול (משם באו חלק מן "החיילים" שלהם).

על הדרך לא נפקד מקומה של האהבה והמכשולים שבדרכה; אהובה של קטלינה הוא היורש של בית עליונים אחר, ומועמד לשידוכים עם בתים, על פי שיקול דעתו של סבו. ומובן שגם כאן האהבה תגבר על כל המכשולים, ונגיע אל הסוף השמח לכולם.

וכמובן, ייפתח הצוהר אל הטרילוגיה הבאה, כי הלא יש עוד אחות, הצעירה בכולן, שגם לה מגיע סיפור משלה.

ואם זה נשמע קצת נוסחתי, אז זה בדיוק מה שזה; הזוג אילונה אנדרוז היתוו נתיב והם צועדים בו בביטחה, בכתיבה בהחלט משעשעת.  אלא שהצורך הזה להוציא כך וכך ספרים המוקדשים לכל אחת מן האחיות, ובכלל, הצורך לעמוד בהתחייבויות של טרילוגיה לכל אחות, גורמים, בסופו של דבר לאיזו הרגשה של "עוד מאותו הדבר".

אני לא לגמרי בטוחה שאמשיך לטרילוגיה השלישית.

משעשע למדי, ועונה על הציפיות.