אפשר לקרוא את הספר הזה כמו (סוג של) ספר הרפתקאות משולב פנטזיה על מאבקים בין רע וטוב, עם קורטוב של  חולשות אנוש של הגיבור; אפשר לקראו בעיניים של נער או נערה, המתוודעים ל(עוד) עולם בדיוני / דמיוני וכוחם של אלה; אפשר לקרוא את הספר  בעיניים פילוסופיות משהו; ואפשר לקראו גם בכל האפשרויות גם יחד.

בכולן הוא יהיה ספר שקשה להניח מן היד, ורק אורכו מונע קריאה בנשימה אחת.

יונתן (במלעיל, בדרך כלל), המספר הוא שומר ערים; מהו בדיוק שומר ערים? זה עניין שיתברר במהלך הקריאה. לכל מדינה יש שומר ערים אחד, ואחד מצאצאיו יהפוך, בבוא יומו, לשומר הערים הבא.

… בכל מקום יש בעיות, משברים, מצוקות. רוב הזמן הרוחות לא זקוקות לנו. וגם אז, אלו בדרך כלל רוחות של מקומות קטנים וחדשים ומבודדים. רוחות ערים גדולות יפתרו בעיות לבדן, או בינן לבין עצמן. השומר הוא הקשר שלהן לעולם האנושי. הוא מתאם, הוא אוזן קשבת, הוא יד תומכת, הוא רואה את הפרטים הקטנים כשהעיר מתרכזת בתמונה הגדולה, ואת התמונה הגדולה כשהעיר צריכה להתרכז בגבולות של עצמה. אם יש צורך בכך, הוא עוזר להן להתמודד עם סכנות ומשברים לפני שהם משפיעים על הציבור הרחב. לפעמים הוא גם הגורם המקשר ביניהן, זה שגורם להן לדבר זו עם זו.  …"

בהיותו אחד ויחיד במדינתו, לא יכול שומר הערים לעזוב את גבולות המדינה לעולם. עניין הגורם לתסכול רב אצל יונתן, בין השאר משום שפעם, כשאביו עוד היה בחיים, יצא למעין "שנת חופש" ונדד כציפור חופשיה ברחבי העולם, ולכן הוא יודע מה יש שם.

למעט המגבלה הזו, הקושרת אותו למדינתו האחת, הרי שחייו של שומר הערים נוחים להפליא. כל הערים דואגות לו, מנעימות את זמנו, מפנות פקקים מדרכו, מאכילות ומשקות אותו, ואין הוא צריך לעולם לדאוג לפרנסה.

רוחות הערים הן התגלמותן של הערים עצמן, כל עיר על מאפייניה הייחודיים.

… לכל עיר יש רוח עיר –  התגלמות על־ טבעית בעלת מראה אנושי של… כל מה שמרכיב את המקום, … רוחות יכולות להתקיים גם במקומות הרבה יותר קטנים, אפילו כפר של עשרה תושבים. כל עוד יש לו שם, זהות ומספיק תחושת שייכות …"

רוחות הערים יכולות להתגלם בגוף אנושי, והן אף עושות זאת. והן בנות עשרה ובנות שמונים ובנות מאות בשנים בו זמנית. ויש בהן חוכמה הדורות וחוכמת הזמן הזה.  רוח עיר היא כל מה שעושה את העיר למה ולמי שהיא.

בזמן הווה מתחולל משבר גדול בישראל, ויונתן נקרא מחיי השלווה שלו כדי להבין מה קרה ולתקן.

…ממצא ראשון מיליטריזם, עלייה בפשיעה, הפגנות. ממצא שני –  סגירת רחובות ושנאת זרים. ממצא שלישי –  היחס לאוכלוסיות מוחלשות, שנפלטות אלינו בהמוניהן. ודבר אחרון ואולי שולי, אבל מוזר –  שמות הרחובות הפכו משמות של מלכים, כמו שאול, דוד וג'ורג', לשמות שאני לא מצליחה לקרוא, מלבד שדרות ההשכלה שהפכו לשדרות הניצחון משום־ מה. …"

האם  ייתכן

…שרוח עיר זרה השתלטה על תל אביב־ יפו? "

וכאן עוצרת רגע הקוראת, מביטה סביבה וחושבת לעצמה, הממצאים האלה, הראשון והשני כבר כאן, בחלקם, אולי באמת השתלטה רוח זרה על העיר.

ובחזרה לספר.

משהו אכן קורה לעיר תל אביב (או, בשמה המלא: תל אביב – יפו); משהו מעבר לשינויים בהלך הרוח, שינויים שאפשר לייחס לקיטוב פוליטי הולך ומתגבר, ולתוצאות בחירות שיכולות להיות שנויות במחלוקת מסוימת. משהו בסיסי הרבה יותר; כאילו האפוקליפסה כבר כמעט כאן.

…מזהה את התחושה המחליאה של מקום גווע וקמל סביבי. זו לא הפעם הראשונה, לצערי. מחוץ לבית החולים, אני יודע, שברים קטנים במדרכה הולכים ומתרחבים, לבנים קורסות בבסיסי בניינים, רחובות מתרוקנים מאנשים. משהו נלקח מהעיר הזאת, משהו שרוב תושביה לא ידעו להגדיר במילים, אך  יחושו בו היטב, כמו נמק הולך ומתפשט. "

ומעבר לכאוס, להתפוררות, משהו חסר, ממש חסר. החלק העתיק של העיר, זה שמעבר למקף. יפו נעלמה.

מכאן יצא יונתן למסע אודיסאי, במידה מסוימת, אם כי בקנה מידה קטן, להשבת יפו ולהשבת הסדר על כנו.

המסע יקח אותו גם לתוך זכרונותיו מן העבר, מסעותיו בעולם בכלל, ובאירלנד בפרט, שם התבררו לו כל מיני אמיתות, ושם השאיר חלק מליבו (זה קורה הרבה למי שנוסע לאירלנד).

בין לבין תתוודע הקוראת גם להיסטוריה של ערים שהיו ועודן, ושל ערים שהיו ואינן, בין אם בעבר הרחוק, בין אם בעבר הקרוב. ואף תמשש בזכרונה היא ותחשוב על כל המקומות שהכירה ושעודה מכירה.

ספר שיש בו אהבה למקום, ואהבה גדולה לאירלנד גם.

ואף מעורר קצת מחשבה על מה הופך עיר למה שהיא. ומה קורה לה כשאיננה עוד.

..רוח עיר אף פעם אינה מתה לחלוטין. כל עוד הן נותרות בזיכרונם של אנשים, חלק מהן חי."

"רוחות ערים הן לא יצורים חיים, … לא יותר מכפי שאנחנו, בני האדם, יצרנו אותן ונתנו להן את החיים האלו. אנחנו בונים אותן כפי שאנחנו בונים לעצמנו קירות, חומות ובתי סוהר, ולאותה המטרה…."

…. לאורך כל ההיסטוריה, בכל פעם שבני אדם עזבו מקום יישוב, נתנו לרוח שלו לגווע, הם עשו את זה בתקווה לשפר את חייהם, לגלות משהו  אחר, טוב יותר. אבל בני אדם יוצרים את רוח המקום שהם חיים בו. היא ההתגשמות שלהם, כפי שהם המהות שלה. הדחף לחפש עולם חדש היה חייב להיות חזק מספיק כדי להיאבק בתחושת השייכות למקום. אחרת לא היינו עוזבים לעולם."

ואם תרצו לקרוא עוד סיפורי ערים ושומריהן, תוכלו לעשות כן  בבלוג של רותם ברוכין

מומלץ