בתחילתו של הספר פוגשת הקוראת את אדווין סנט ג'ון סנט אנדרו, איש צעיר בן שמונה עשרה, ומשום חוקי הירושה באנגליה, השנה היא 1912, לא צפוי לרשת את רכוש המשפחה (אם כי יזכה לקצבה הגונה לכל חייו), ומשום מעמדו אינו יכול לעבוד בכל עבודה, ומשום לשונו החריפה נשלח אל מעבר לים, למקום בו לא יגרום מבוכות חוזרות ונשנות למשפחה.
אדווין הגיע לאחד המקומות היותר נידחים בקנדה, ובאחד הימים קרה לו דבר מוזר ביותר; העולם סביבו החשיך, ומתוך החשיכה נשמעה נגינת כינור, וקולות צעדים, ואיזה רעש לא ברור. והרגע עבר, והוא שב להכרתו, שבעצם מעולם לא אבדה לו, אלא שלא היה כל הסבר הגיוני או אחר לחוויה שעבר.
הוא בקש להתייעץ עם הכומר המקומי, אלא שהכומר לא היה, ובמקומו היה כומר מחליף, שאיכשהו נעלם אף הוא.
במשך שמונה שנים ניהלתי את פורום הספרים באתר YNET, עד שעלה הכורת על הפורומים וסגר אותם לצמיתות. במשך השנים הללו התנהלו דיונים ערים בענייני ספרים ומה שקשור אליהם. אחד מדיוני המשנה היה – האם אפשר להפסיק ספר לפני סופו, או – מתי מותר להכריז על כך שהספר בלתי קריא, על ידי הקורא/ת ועל כל מופסקת קריאתו לאלתר.
באחד הימים הגיע אלי, במסגרת מועדון "הקוראים המשפיעים", ספר לבן שקראתי עד תומו, ואז הודעתי כי אין יותר ספרים שאסור להפסיק באמצע. מותר ורצוי להפסיק לקרוא ספר שמבזבז לי, או לכל קורא/ת אחר/ת את הזמן.
הגדלתי עשות ואף הנפקתי אישור שכזה, גנרי, ובו ניתן היה למלא את שם הקורא/ת ושם הספר, ואף הוספתי תמונה של אלת הקשת בענן מן המיתולוגיה היוונית, הלא היא איריס.
כשהדמות הראשית (או אחת הדמויות הראשיות) בספר נכתבת בגוף ראשון, נוטה הקורא/ת לאמץ את נקודת מבטה של אותה דמות, להזדהות עימה, במידה זו או אחרת, לעתים אפילו בניגוד לשכל הישר ולאמונה הפנימית של אותה הקוראת. כך, למשל, מצאה עצמה כותבת שורות אלה נלחמת בעצמה שוב ושוב ומזכירה לעצמה כי הומברט הומברט הוא אחד הנבלים הגדולים ביותר, ואדם כמוהו ראוי לסקילה / שריפה ושאר מיתות בי-דין, אבל כתוב היה כל כך יפה.
בספרו זה החדש של אספריל אין סכנה שהקוראת תזדהה עם הדמות הנכתבת בגוף ראשון; גם לא עם מרבית הדמויות הנכתבות בגוף שלישי, למעט אחת (תיכף אשוב אליה). כולן מאוסות במידה זו או אחרת, למרות שלכל אחד ואחד מן הגיבורים יש סיפור חיים נוגע ללב, הרי שהתוצאה הסופית היא אנשים שלא הייתי רוצה למנות בין חברי, או מכרי, ואין לי כל הערכה לפעלם או למעשיהם.
וזה מחייב כשרון כתיבה מצוין, כך להרחיק בין הקוראת לגיבורי הספר. כשרון כתיבה כזה יש לו לאספריל, כפי שכבר נתקלתי בעבר, בספרו "השופט".
כשיצאו לאור שני הספרים בסדרת "השוליים", תהיתי מדוע בחרה ההוצאה לאור (ספרים בעלמא) להוציא שניים מתוך ארבעת הספרים בסדרה, ולא להמתין ולהוציא את כולם יחד, כפי שנוהגת ההוצאה בדרך כלל. קריאה ב"ירח בשולי נהר" הבהירה לי כי אפשר בהחלט להוציא את הספרים שבסדרה בנפרד, ואף לקראם כל אחד בנפרד, משום שהקשר ביניהם רופף למדי, ואין חשיבות גדולה לקריאת כל הספרים.
ממש כמו סדרות המתח בשנים האחרונות שבהן ניתן לקרוא כל ספר בנפרד, ורק ברקע העלילות מופיע הקשר שבין הספרים.
ובכן, "ירח בשולי נהר" עוסק אף הוא בעלילות האנשים החיים בשוליים שבין העולם המוזר, עולם הקסם, והעולם השבור, זה שהיינו מכנים "הרגיל", או זה המוכר לנו.
אשה אחת, לא צעירה במיוחד, שחיה חיים שקטים ומבודדים עם בעלה, המגונן עליה בכל דרך שהיא, בבית פרטי בתוך יער פרטי, במקום שנקרא סווראק לה שאטו (גיגלתי ומצאתי מקום מדהים אי שם בדרום צרפת), מקבלת יום אחד שיחת טלפון מאחיה הבכור (יש גם אח צעיר) המספר לה שאביהם מת, ושעליה להגיע להלווייתו, משום שיש משהו שהושאר לה בצוואתו, והיא חייבת להיות שם כדי לקבלו.
לכאורה, ארוע רגיל למדי, בחיי משפחות רבות, אלא שפרל פלאורז, האשה הזו, לא היתה בקשר עם אביה כמה עשורים, מאז שעזב את אמה ונישא לאשה אחרת, או מעט אחרי זה, וגם עם אחיה הבכור אין לה כמעט קשר, שלא לדבר על הצעיר. כן גם עמו אין ממש קשר.
משפחה מפוררת ומפורקת, שעכשיו עומדת להתאחד מחדש, בנסיבות מותו של האב, לפגוש את האשה למענה עזב אותם פעם, את בתה, שזכתה באב הזה לעצמה בלבד, וגם ביניהם.
יש סוגה שכזאת, בספרות, המכונה בלעז Chick Lit, ופעם היו אלה הרומנים למשרתות, והמשכם בספרי "הרומן הרומנטי". היתה בהם נערה תמה, בדרך כלל ממעמד חברתי לא גבוה, שפגשה בדרכה גבר ממעמד חברתי גבוה משלה, או זר מסתורי, בדרך כלל יפה תואר, בדרך כלל מעצבן במידה מסוימת, ויש ביניהם אינטרקציה כזאת או אחרת, הנובעת מהבדלי המעמד והבדלי נסיון החיים. הוא היה, בדרך כלל, בקיא בהליכות העולם ונדד לא מעט, והיה לו, כמובן, איזשהו נסיון עם בנות המין השני, לעתים אף נסיון עשיר, וכדרכם של סיפורי אגדות, הם התאהבו, גברו על מעקשים ומכשולים בדרך, התחתנו והרי הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
אפשר, אפילו, למצוא את הנערות האלה בסיפורי האגדות המוקדמים יותר, סינדרלה, למשל, והיה בסיפורים האלה מוסר השכל – אם רק תנהגי כפי שצריך, הרי שאת עתידה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, או, לפחות, לא תכתימי את שמך.
אלא שבעידננו המודרני כבר לא ממש ניתן לספר על נערות תמות ותמימות, וצריך להתייחס לכל השינויים החברתיים / תרבותיים שחלו במאה השנים האחרונות, ולאלה יש להוסיף כמובן את ספרי הפנטזיה העכשוויים, העולים כפורחים ונדמה שאין גבול לעולמות האלה, אלא גבולות הדמיון של הסופרות והסופרים.
אל נבדה ביילור וקונור רוגן, גיבורי המורשת הנסתרת התוודעתי בשלושת ספרי הטרילוגיה בשם זה, ועברתי איתם (בעצם, בקריאת הספרים האלה) את כל סאגת ההיכרות ביניהם תוך הכרת עולם הקסמים המופלא, בו ישנן כמה משפחות קסם, החיות לצד האנשים והנשים "הרגילים" (אנחנו), המשפיעות על הכל, אך חיות על פי קודים משלהן.
השארתי את ביילור ורוגן מעט לפני חתונתם, ואך מתבקש הוא כי ייכתב ספר המלווה את הזוג אל היום הגדול.
ובכן, נכתב. בקצרה. נובלה בלבד. נובלה ובה קובץ סיפורים וסיפורי משנה שיכולים היו למלא ספר שלם, עם פיתוחי עלילות ודמויות.
