מה יש להם, לסופרים החדשים, שהם ממלאים בכה הרבה מטאפורות וחזרות את ספריהם? כאילו אין להם מה להגיד, אז הם מכבירים מלים ועוד מלים ועוד מלים. ודי. אחרי "הכול טוב" חשבתי שהגעתי אל ספר שאוכל ליהנות ממנו ולא יהיה כה ריק. אז הוא אכן לא כה ריק. אבל לא מלא מספיק. נטשתי
וזה מסלול החיים, כפי שחוברתנו אליו בערך מאז שנולדנו – בית ספר, בגרויות, צבא, אוניברסיטה, חתונה, ילדים, משפחה, משפחה מורחבת שפוגשים בהזדמנויות מיוחדות ובחגים, וכן הלאה. לפעמים נשארים יחד לתמיד, אצל כמה מאיתנו המשפחה תתפרק, מתישהו, בדרך כלל כשהילדים כבר גדלו ויצאו מהבית, אצל אחרות קצת קודם לכן… אבל זו הסוציאליזציה. בחוצלארץ זה אותו הדבר, […]
עשרים שנים עבדתי בהיי-טק הישראלי, בכל מיני חברות. ישראליות וזרות, סטארט-אפים וחברות נסחרות בבורסה, אחרי גיוס ראשון, אחרי גיוס חמישי. רובן נמכרו או נסגרו או נמכרו ונסגרו. הכרתי את תחילתה של מה שאחר כך נחשב ל"תרבות ההייטק" עם עבודה ב"אופן-ספייס", ארוחות עם תלושים, ואחר כך כרטיסים (טרם היות הטלפונים החכמים והאפליקציות), סופי השבוע עם משפחות […]
נניח שאת בהריון אבל לא באמת התכוונת להיות בהריון. אולי את צעירה מדי, אולי ילד יקלקל לך עכשיו את התואר או את הקריירה, אולי יש לך כבר ילד או שניים או שלושה, ועוד ילד יכביד עליך מאד. מתישהו, אחרי שחשבת על זה לא מעט, תגיעי, מן הסתם לוועדה להפסקת הריון. אם את מאד צעירה או […]
דו"ח נטישה. עד עמוד 64 הגעתי ואין לי שום צורך להמשיך. השפה הכמו גלותית (חיקוי של סופרי עבר?), הדברים החוזרים על עצמם (כדי למלא את הספר בעוד ועוד טקסט?). לא מספיק מעניין.
את ספריו של ליעד שהם אני קוראת כבר לא מעט שנים, ומעולם לא קרה שלא נהניתי. הנאה שלמה ומרובה, משום שהוא יודע לכתוב, והוא בקיא בפרטים עליהם הוא כותב (או, כך נראה הדבר, למי שלא מכירה את כל העולמות עליהם הוא כותב), והוא יודע לספר סיפור כך שלא ארצה להניח את הספר מהיד. הרבה לילות […]
דומה שהרבה זמן חלף מאז קראתי ספר כזה שריתק ודכדך אותי לגמרי, שמשך ודחה אותי בו בזמן, שרציתי להמשיך לקרוא בו, ודחיתי, בכל יום את המשך קריאתו. זמן רב חלף מאז קראתי ספר שכה רחוק היה מימינו אלה, וכה קרוב אליהם, עד שלעתים קראתי משפט ושבתי וקראתי אותו שוב ושוב, מזכירה לעצמי שנכתב לפני כמעט […]