כנרת זמורה דביר

ספר שתי הדרכים – ג'ודי פיקו

קודם כל ולפני הכל, ובניגוד לדעתי בדרך כלל, את הספר הזה כדאי ורצוי לקרוא כספר פיזי, לא דיגיטלי (למרות שקראתיו בקינדל), וזאת משום שהספר מלוּוה באיורים, כתבי חרטומים, שהפורמט הדיגיטלי (לפחות בקינדל) עושה להם עוול. וחבל, חבל להפסיד את החלק הזה שהוא מהותי לספר. ועוד לפני הכל, למרות שכתבה כבר לא מעט ספרים, ויש שיִמְנו […]

עד מפתח – ליעד שהם

כמה מאיתנו קוראות (וקוראים) את רשימת התודות בסופו של ספר? אני נוטה לעשות זאת באופן די קבוע. לעתים, כשפרק התודות מתארך לשלושה או יותר עמודים, אני מעדיפה לדלג, או לקרוא באלכסון (זה קורה בעיקר בספרים מסוג הגילטי פלז'ר, ועוד יותר באלה שאני קוראת באנגלית), משום שהתודות כוללות כל כך הרבה אנשים ונשים, שזה בעיקר מעייף. […]

ואז היא נעלמה – ליסה ג'ואל

זה לא ספר מתח, למרות שאי אפשר להפסיק לקרוא, והוא הדיר, כמשמעותו, שינה מעיני. אבל זה גם לא לא-ספר-מתח, כי יש כאן תעלומה; נערה יצאה מביתה ונעלמה. לתמיד נעלמה. לרגע נדמה היה שחזרה, בהחבא, לקחת כמה חפצים, אבל אין שום הוכחה שאכן היתה שם. זו לא לגמרי תעלומה, משום שהקוראת מבינה, פחות או יותר, את […]

כל העומרים שהיו לה – אורנה ורכובסקי

כשמישהו או מישהי נוטל את חייו בידיו, הרי שעל הצער והכאב על האובדן מתווספים רגשי האשמה והבושה; איך לא ראינו? איך לא ידענו? ואולי יכולנו לנהוג כך או אחרת, לומר דבר מה, להחריש, לחבק, לתת כתף? ואיך לא שמנו לב? אם זה מישהו שלא כל כך הכרנו, אנחנו מצקצקים ונאנחים, ולאחר מכן עוברים לסדר היום. […]

עיניים אדומות – מגי אוצרי

עם פרוץ מגפת הקורונה, או הקוביד19, מלאו קבוצות הספרים למיניהן ברשתות החברתיות ברשימות ספרים לימי מגפה. מובן, שחלק מן הספרים המצוינים בכל הרשימות נקראו כבר על ידי בעבר, וממילא המגפה שהשתוללה ברחובותינו ובערינו, כמו בערים ובמדינות אחרות באזורנו ומעבר לים, והכל נעשה פתאום מוחשי וממשי; הסגרים, ההסגרים, הבידודים. כל מה שעליו רק שמענו הפך להיות […]

סיפור האהבה של המהפנטת – ליאן מוריארטי

כשאלן יצאה לפגישה – שהיא – ארוחת – ערב עם פטריק, הדייט החמישי ביניהם, וכשהוא אמר לה שהוא צריך לספר לה משהו, הכל התכווץ בה. הכל. אלן, רווקה בת שלושים וחמש, הגיל שהוא על סף התיכף-יהיה-מאוחר-מדי, למודת אכזבות, נטישות, מצדה או מצד בני זוג; המשפט הזה – אני צריך לספר לך משהו –  מיד מעורר […]

גבר נכנס בפרדס – אשכול נבו

כשאני מתחילה לקרוא בספר של אשכול נבו, אני מרגישה קצת בבית. הסיפור הוא מכאן ועכשיו, את הדמויות, או דומות להן פגשתי כבר בימי חלדי, השפה היא עכשווית לגמרי, אפילו המוזיקה והאזכורים האגביים של שורה משיר דוברים את שפת האם שלי (וכבר אני צופה כאן סיוט תרגומי מסוים, כי איך אפשר לומר משפט שבתוכו משפט משיר, […]

אלה יווניה קוראת ספרים