את ספריו של ליעד שהם אני קוראת כבר לא מעט שנים, ומעולם לא קרה שלא נהניתי. הנאה שלמה ומרובה, משום שהוא יודע לכתוב, והוא בקיא בפרטים עליהם הוא כותב (או, כך נראה הדבר, למי שלא מכירה את כל העולמות עליהם הוא כותב), והוא יודע לספר סיפור כך שלא ארצה להניח את הספר מהיד.

הרבה לילות ללא שינה עברו עלי עם ספריו של שהם, וזה החדש, אינו יוצא דופן כלל ועיקר.

אילו הייתי קוראת את ספריו על פי הסדר, מן הסתם הייתי עוקבת יותר מקרוב אחר חייה של חוקרת המשטרה ענת נחמיאס, שבספר הזה היא כבר נשואה, ואם, ובהריון שני. מתי קרו כל הדברים האלה? לגבי דידי היא עדיין רווקה שאין לה כלל זמן לעסוק בעניינים של זוגיות והקמת משפחה. מסתבר שפספסתי פרק שלם בחייה, או שסתם זכרוני מתעתע בי, והיא התקבעה בזכרוני כאותה רווקה , אי-אז ב"למראית עין" שהיה הראשון שלו שקראתי. נו מילא. זה הרי אינו הסיפור העיקרי. אם כי, חייה של נחמיאס הופכים לחלק מרכזי  מעט יותר בספר הזה. אבל מעט.

ובכן, העלילה המרכזית בספר נפתחת עם גילוי מוזר באיזו גבעה ביער ראש העין (אליה עליה לטפס, כבדה למדי), ומשם  כל שאכתוב כאן יהווה קלקלן (ספויילר) לקוראות ולקוראים העתידיים של הספר הזה (שאל להן ולהם להחמיצו).

יש בספר הזה מבט, קצת אחר, על המתעשרים החדשים, דור ההיי-טק, שמשנהפכו לעשירים, החלו לאמץ כל מיני מנהגים ו"תוויות".

הם כולם פעילים חברתיים. זה תואר שאתה מצמיד לעצמך מרגע שאתה הופך לעשיר." (עמ' 61)

… הייטק הוא קרב אגרוף, ומאחורי התדמית הנקייה  והמצוחצחת יש הרבה דם." (עמ'282)

יש בו את האם המרעילה (קצת) זו שתמיד תמצא הצדקה להתנהגותו של הבעל המרוחק, ותאשים את בתה כי היא זו המזניחה את חיי הנישואין , לא לדבר על הצורך לתמרן בתוך הארגון הכה-גברי, המשטרה, כשאת בהריון.

כשאמא שלה התקשרה… ולמרות שידעה שהיא עושה טעות, לא התאפקה וסיפרה לה שהיא מרגישה  דחויה, מקום שלישי או רביעי בחיים של דניאל. ואכן אמר שלה לא אכזבה והאשימה אותה שהיא לא מספיק תומכת בו, שזו שעה קשה עבורו, ושדווקא בשעות האלה צריך להבליג. כשאבא שלה היה צריך עזרה, היא תמכה בו למרות שלא העריך, כי ככה צריך. …" (עמ' 132)

ויש גם, קצת מתחת לפני השטח, ביקורת חברתית על היחס השונה לגברים ונשים (נושא שכנראה יככב עוד שנים על גבי שנים).

…ענת קראה לא מזמן מאמר על תהליך השיקום של גברים ונשים שהורשעו בעבירות צווארון לבן. בעוד שהרבה גברים מצליחים לשקם את העצמם, לחזור למעגל העבודה, לשכנע  את מועדון החברים שלהם שהמעידה היתה חד-פעמית, שמה שקרה להם יכול היה לקרות לכל אחד ובכל מקרה שהעונש שקיבלו היה מוגזם ובעצם הם היו הקורבנות, נשים נכשלות בכך כשלון חרוץ. אין מועדון חברות שיקבל אותן, שירחם עליהן או שיבין אותן. העבירה שלהן אף פעם לא נתפסת כמעידה חד-פעמית אלא כהוכחה לאופי שלילי. הנזק שגרמו, לעולם הוא לא נקודתי או בר חלוף, הוא אף פעם לא 'רק עניין של כסף' אלא פגיעה במעמד הנשים כולן. בניגוד לגברים, הן לא מצליחות כמעט אף פעם להסיר את אות הקין." (עמ' 377)

קריאה בספר פותחת בפני הקוראת חלון לאיך מתנהלת חקירת משטרה, וחקירת הרשות לני"ע, דיני פטנטים, ועוד עולמות שעל פניהם יכולים להיות מייגעים ומשעממים, ואצל שהם הופכים למלאי עניין ומתח.

ולמרות שיכולתי לנחש כבר באמצע הספר מיהו הרוצח, הרי שהמניעים והדרך נעלמו מעיני, והתגלו לאט -לאט עם הקריאה.

מהפך דפים ומרתק. מצוין לסוגתו.