פן הוצאה לאור

אל תשכחי לכתוב – שרה גודמן קונפינו

מחליק בגרון, כזה כמו שמן. לא משאיר עקבות, לא מכאיב, לא מכעיס, לא עמוק, לא מסעיר. נעים כזה. כיף לקרוא מהחל עד כלה, וממילא תיכף יישכח. כזה הוא "אל תשכחי לכתוב", ספר שהומלץ לי בחום רב על ידי חברה חובבת קריאה, והיא צדקה. אין בו שום דבר שמכביד, יש כתיבה שוטפת ומהפכת דפים, ובתקופה שכזו, […]

נערה , 11 – איימי סוטר קלארק

בשתי מלים: אכזבה קלה בשלוש מלים: ספר מתח גנרי. אמנם קריא בהחלט, מהחל עד כלה, אבל ההרגשה לכל ארכו היא שכבר קראתי כזה. הרבה יותר מאחד. ואלה המרכיבים: חוקר או חוקרת, במקרה הזה – אשה. בדרך כלל לבד, אם כי לנשים מותר להיות באיזו זוגיות. עבר בעייתי משהו, שיתברר בהמשך הספר, הרודף את נפשה של […]

מוות על הדנה – דניז מינה

שוב היה זה אחד מאותם ימים ששום ספר לא נראה לי , ושוב לא היה בי כח להתחיל משהו "רציני" ובקשתי לי משהו שלא יטריד אותי ולא יכריח אותי לחשוב. ובמצב רוח שכזה סרתי אל מדף-הספרים-הממתינים-להיקרא וחיפשתי ומצאתי אחד מאותם ספרים המונחים בדיוק לימים שזה מצב הרוח שלי: "מוות על הדנה". הספר, אכן, נראה מבטיח […]

הבתולות – אלכס מיכאלידס

על כריכת הספר מופיע המשפט (מתוך ביקורת ב"פאבלישרס וויקלי") "מיכאלידס עושה זאת שוב."  הדף הראשון בספר הוא ציטוטים מתוך ביקורות המשבחות את ספרו הראשון של מיכאלידס – "המטופלת השקטה". אף אני, אגב, חושבת ש"המטופלת השקטה" הינו בהחלט ספר מתח משובח. מה שאין כן "הבתולות"; אמנם הכתיבה המהפכת דפים בהחלט קיימת כאן, ואפילו אזכור של גיבור […]

אחותי הרוצחת הסדרתית – אוינקן ברייתווייט

מצד אחד, הספר נקרא מכריכה לכריכה בשטף וברצף; מצד שני, בעוד יומיים לא ייזכר ממנו דבר (ואז אשוב ואקרא את הביקורת הזו, כדי להזכר). אני לא כל כך זוכרת היכן קראתי איזושהי ביקורת די נלהבת על הספר הזה, ועל כן, באחד הימים הורדתי אותו לקינדלי, כדי שיהיה לי ליום של "להעביר את הזמן עם משהו […]

המטופלת השקטה – אלכס מיכאלידס

ספר מתח טוב, לטעמי, ניכר בשתי תכונות עיקריות: האחת – היותו מהפך דפים, כזה שאי אפשר להניחו מן היד אפילו לרגע; והשניה – שיפתיע אותי בפתרון שלו. ובכן – "המטופלת השקטה" עונה, בחלקו המאוחר יותר על התוכנה הראשונה (עד כשליש מן הספר תהיתי אם עלי להמשיך, אלא שחזקה עלי המלצתו של מי שהפקיד בידי את […]

גרעין של אמת – זיגמונט מילושבסקי

על מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על פולין? עיירות נידחות, אנטישמיות, קודים של כבוד, פולניות! (זה בסדר, אני כבר אשב לבד בחושך), מרד גטו ורשה, גיטאות בכלל, מחנות ריכוז, אנטישמיות (כן, שוב), הגוש הסובייטי.. אפילו פולין של קישלובסקי אפרורית משהו. כאילו נעצר הזמן, אי שם בשנות הששים או השבעים של המאה הקודמת. נכון, היו לך […]

אלה יווניה קוראת ספרים