על כריכת הספר מופיע המשפט (מתוך ביקורת ב"פאבלישרס וויקלי") "מיכאלידס עושה זאת שוב."  הדף הראשון בספר הוא ציטוטים מתוך ביקורות המשבחות את ספרו הראשון של מיכאלידס – "המטופלת השקטה". אף אני, אגב, חושבת ש"המטופלת השקטה" הינו בהחלט ספר מתח משובח.

מה שאין כן "הבתולות"; אמנם הכתיבה המהפכת דפים בהחלט קיימת כאן, ואפילו אזכור של גיבור הספר הראשון, שהוא, כמו גיבורת הספר הזה, עוסק בבריאות הנפש, אלא שכאן נגמר הדמיון, ומכאן מתחיל, מה שניתן לכנות "תסמונת הספר השני".

כי החל מתחילת הספר, ממש, ועד תומו, העלילה כל כך מופרכת, והתנהגות גיבורי הספר ובעיקר הגיבורה הראשית כל כך בלתי מתקבלת על הדעת, כולל, אגב, פתרון התעלומה, עד שהקוראת מוצאת עצמה נאבקת בפרצי הצחוק שאינם מתאימים כלל לספר מתח עתיר גוויות מרוטשות של נערות צעירות ויפות, משום שלא יכול להיות שאדם הגיוני ובר דעת יתנהג כך, ולא יכולות להיות תגובות שכאלה מצד אנשים מן הישוב, או נשים מן הישוב אם כבר, לארועים מסביבן.

מריאנה היא פסיכולוגית העוסקת בעיקר בטיפול קבוצתי, ויש לה מטופל אחד, בתוך אחת הקבוצות, שנדמה לה שהוא עוקב אחריה, שמתעקש שתקבל אותו לטיפול פרטני, למרות שהיא מנועה מלעשות כן, שהוא פוגע באופן קבוע בכללי הקבוצה, ומאחד את כל השאר כנגדו.

אבל זה בכלל לא הסיפור.

מריאנה שהתאלמנה מבעלה האהוב, סבסטיאן, שנה קודם לכן, עת ביקרו באי נקסוס שביוון, מתאוששת לאט לאט מן הצער, אבל עדיין לא יכולה להפרד באמת ולהמשיך בחייה. שיחת טלפון המגיעה אליה יום אחד מזואי, אחייניתה שהפכה לכמעט בתה המאומצת, לאחר שהוריה מתו, מטלטלת את עולמה. זואי נמצאת בקיימברידג', שם פגשה מריאנה את סבסטיאן אי אז, ומאז מותו לא שבה לשם. אחת מחברותיה של זואי נעלמה, ועתה נמצאה גופתה.

מאחר שמריאנה מתיחסת לזואי כאל בתה (אין לה ילדים משלה, לא הספיקו) הרי שהיא מתגברת על הרתיעה מנסיעה לקיימברידג', ומגיעה לשם כדי לסייע לזואי.

הסיפור שזואי מספרת לה, על אחד המורים היותר נערצים באוניברסיטה, גורם לה להחליט להשאר ולחקור בעצמה את הרצח, משום שהיא משוכנעת לחלוטין שרק היא, בכוחותיה כפסיכולוגית, תצליח לעשות כן.

ומכאן מתגלגלת העלילה בה מריאנה מתעקשת לחקור ולרחרח, והמפקח הממונה על החקירה לא ממש מאושר מכך, לתיאורים של קיימברידג', אנשי הסגל, השוערים והמשרתות. חבורת "הבתולות" המקובצות סביב אותו פרופסור נערץ, כשמדי פעם  ישנו איזה אינסרט, בדפוס אחר כדי שהקוראת תדע שהמלים נכתבות על ידי דמות מסוימת, לא כל כך ברור מיהי, ובו אזכורים לילדותו המאד קשה של אותה דמות.

ועד לסוף, שאכן מפתיע, ומצד שני לא לגמרי הגיוני, כך שיש בהחלט סיבה להפתעה.

כאמור, מהפך דפים מתחילתו ועד סופו, וזו מעלתו העיקרית.

ואולי צריך להזהר מהמלצות כמו זהו המופיעה על הכריכה: "מיכאלידס עושה זאת שוב".

אפשר לוותר.