שוב היה זה אחד מאותם ימים ששום ספר לא נראה לי , ושוב לא היה בי כח להתחיל משהו "רציני" ובקשתי לי משהו שלא יטריד אותי ולא יכריח אותי לחשוב. ובמצב רוח שכזה סרתי אל מדף-הספרים-הממתינים-להיקרא וחיפשתי ומצאתי אחד מאותם ספרים המונחים בדיוק לימים שזה מצב הרוח שלי: "מוות על הדנה".

הספר, אכן, נראה מבטיח עם שלל הבטחות על הכריכה ("מותחן השנה של הניו יורק טיימס", למשל).

וכמו כל מיני ספרים מסוגו, הוא אכן נקרא במהירות מכריכה לכריכה,  ואלמלא החיים עצמם היה נגמר אף מהר יותר.

ואחרי שאמרתי את כל אלה, אין לי אלה לציין כי כמות הפירכות בספר הזה עולה על רוב או כל מה שאי פעם קראתי בספרי מתח למיניהם.

אנה מקדונלד אוהבת סיפורים. אנה מקדונלד אוהבת להתחיל את הבוקר שלה לפני כולם בבית, להתגנב מהמיטה בשקט, להכין את הבית לכולם, להאזין לאיזה פודקאסט, ואחר כך להעיר את בנותיה ואת בעלה, ולשלח אותם אל יומם.

אותו היום התחיל ככל הימים; באותו בוקר בחרה להאזין לפודקאסט שעיסוקו "פשע אמיתי". המספרת עסקה באיזה מקרה של טביעת יאכטה – דנה- ועליה אב ושני ילדיו המתבגרים. שמו של האב היה מוכר לה. פעם, לפני לא מעט שנים, בעת עבדה בטירת סקיבו (יש כזאת טירה, באמת), אתר נופש לאלפיון העליון, היה האיש הזה אורח בטירה, ופגש אותה כששניהם יצאו לעשן סיגריה מאחורי הפחים. שניהם סיפרו זו לזה סיפורים למיניהם, ואחר כך הוא נעלם והיא פוטרה, ויצאה לחיים אחרים.

עכשיו שמו חזר וצץ לפתע, ואזכור השם זעזע אותה מעט.

המשך הבוקר היה קשה אף יותר. חברתה הטובה התיצבה בדלת, עם מזוודה, והתברר כי בין בעלה לבין חברתה הטובה מתנהל רומן, והבוקר הזה הם בחרו בו כדי להפרד מבני זוגם ולצאת לנופש עם בנותיה. היא מתבקשת לקחת את הכסף שניתן לה במעטפה, ולעבור עם חפציה לדירה שנשכרה עבורה לא רחוק.

אלא שאנה מקדונלד לא תמיד היתה אנה מקדונלד, והתזכורת לעברה פתחה בה זכרונות ופצעים ישנים.

מכאן מתגלגל הסיפור בין סקוטלנד, ונציה, פריז ובטח שכחתי עוד איזה מקום, כשאנה ובעלה הנטוש של חברתה הטובה מתחקים אחר הטביעה של אותה יאכטה, ובעקבותיהם מה שנראה כרוצח שכיר.

על כל הטוב הזה יש להוסיף גם סיפורי כדורגלנים אנסים שאשמתם לא הוכחה בבית המשפט (נשמע מוכר?), האשמת הקורבן, מיליונרית מסתורית, ועוד ועוד, ככל שדמיונה (החופשי והפרוע) של הסופרת הרשה לה.

התוצאה, כאמור, מופרכת כל כך, ועדיין הספר מהפך דפים מהחל עד כלה.