מצד אחד, הספר נקרא מכריכה לכריכה בשטף וברצף; מצד שני, בעוד יומיים לא ייזכר ממנו דבר (ואז אשוב ואקרא את הביקורת הזו, כדי להזכר).

אני לא כל כך זוכרת היכן קראתי איזושהי ביקורת די נלהבת על הספר הזה, ועל כן, באחד הימים הורדתי אותו לקינדלי, כדי שיהיה לי ליום של "להעביר את הזמן עם משהו לא מחייב".
והוא באמת לא מחייב. למען האמת, בדיעבד, אפשר היה לקרוא ספר טוב ממנו, גם אם הוא "רק" ספר מתח.

ובכן, "אחותי הרוצחת הסדרתית" אינו ספר מתח!

קורידה, המספרת, אחות (תיכף ראשית) בבית חולים אחד  בניגריה. היא מאוהבת בסתר ברופא אחד בבית החולים.  יש לה גם סוג של OCD, והיא מומחית בנקיון לגמרי.

אולי משום כך, אחותה הצעירה ממנה, והיפה ממנה (יפה עד כאב), איולה, מתקשרת אליה בכל פעם שהיא דוקרת מישהו למוות. כדי שתזיז את הגופה ותעלים ראיות.

כך נפתח הספר, בזימונה של קורידה לבוא ולהפטר מעוד גופה, השלישית במספר, לנקות את הדם, לפנות מן הדירה למקום שלעולם לא תימצא, ולהעלים כל זכר למה שהיה שם קודם.

קורידה מתיסרת עד מאד, אולם אהבתה לאחותה ויותר מכך, התפקיד שלקחה על עצמה, עוד כשאביהן היה בחיים, לגונן עליה מכל רע, מונעים ממנה להסגיר את אחותה, או להניח לה להסתדר לבד עם שובל הגופות שהיא משאירה אחריה.

יש לה רק איש סוד אחד, לו היא מספרת הכל, חולה הנמצא בתרדמת באחד החדרים בבית החולים.

אט-אט נגול הסיפור, של הרצח השני, ושל הראשון, של אישיותה הבעייתית משהו של איולה (טוב, רוצחת סדרתית), ושל אישיותה הלא פחות בעייתית של קורידה.

ספר שאין בו הרבה תעלומות, ובכל זאת נקרא, כאמור, בשטף וברצף.

אפשר לקרוא, לא מוכרחות.

מן ממתק ליום או ליומיים.

שימו לב: הנחה מיוחדת לקוראות וקוראי הבלוג בחנות "המגדלור" בקניה טלפונית, או בחנות.