בשתי מלים: אכזבה קלה

בשלוש מלים: ספר מתח גנרי.

אמנם קריא בהחלט, מהחל עד כלה, אבל ההרגשה לכל ארכו היא שכבר קראתי כזה. הרבה יותר מאחד.

ואלה המרכיבים: חוקר או חוקרת, במקרה הזה – אשה. בדרך כלל לבד, אם כי לנשים מותר להיות באיזו זוגיות. עבר בעייתי משהו, שיתברר בהמשך הספר, הרודף את נפשה של הגיבורה. פושע שאם הוא סדרתי, כאן הוא סדרתי, הרי שפעולותיו תהיינה מדויקות ושיטתיות. אף הוא נרדף על ידי איזה עבר המכתיב את דרך הפשיעה שלו.

עד לפתרון התעלומה והשבת הסדר על כנו, בדרך כלל עם פגיעה בדמות משנה זו או אחרת.

אלי קסטיו היא גיבורת הספר. נשואה לפתולוג שעיקר עבודתו מול המשטרה. אין להם ילדים.

לאלי יש פודקאסט, הסכת, מצליח העוסק ב"פשע אמיתי".

לאלי יש קבעון לגבי רוצח סדרתי אחד שמעולם לא נתפס, ועל כן סדרת ההסכתים הנוכחית עוסקת במעשיו של אותו רוצח.

רוצח הספירה לאחור תפס את קרבנותיו, בכל פעם שלוש, בהפרשים של שלושה ימים, כשכל אחת צעירה מקודמתה בשנה (ולכן "הספירה לאחור"), וביום השביעי לכל חטיפה, נמצאה גופתה של החטופה.

בין כל שלשת חטיפות הפרידה שנה, וחלפו עשרים שנים מאז הרצח האחרון.

אלי, שכאמור יש לה איזה קבעון לרוצח הזה,מעלה את סיפורו, ובעיקר סיפור קרבנותיו, בסדרת ההסכתים הנוכחית.

ואז נחטפת ילדה באזור מגוריה של אלי, ואמה של החטופה מבקשת כי אלי תסייע לצוות החוקר.

האם רוצח הספירה לאחור, שחדל מפעולה ובכלל נחשב למת, חזר לפעול? אולי זה חקיין שהתעורר בעקבות סדרת ההסכתים?

מה חלקה של אלי, אם יש כזה? למה עכשיו? מה קרה לה פעם?

תשובות תגענה, כמובן, בסוף הספר, אם כי הקורא/ת חד/ת העין והמחשבה תמצא את התשובות בעצמה תוך כדי הקריאה, או לפחות ניחוש מושכל, שמתברר כקרוב למדי לפתרון; כשלעצמי אני מעדיפה לנחש פתרונות שגויים לגמרי ולהיות מופתעת בסוף.

משהו על טכניקת הכתיבה, ברובה אף היא גנרית. הווה, עבר קרוב, עבר רחוק, משולבים לסירוגין, כשהעבר הרחוק הולך ומתפרש ומפרש לקוראת מה המניעים של הרוצח מזה ושל אלי מן הצד השני.

תוספת לא אופיינית – מדי פעם משולבים תסריטי ההסכת, כפי שהם משודרים, המבארים לקורא/ת את העבר.

רשימת הקרדיטים על כריכת הספר, אף היא אמורה כבר לעורר את חשדותי; כאילו לא למדתי לקח משבחים מופרזים שכאלה בעבר.

שלא לדבר על המלצות הניו-יורק טיימס, שאמורות להוות גושפנקא לאיכות, והלא הם מצליחים לגייס את טובי הכותבות והכותבים, הסופרים והסופרות לכתוב אצלם ביקורות ספרים ארוכות ומושקעות,  אלא שגם שם נכוויתי כבר לא אחת וחדלתי לקרוא את מרבית הביקורות שלהם.

אז איך אפשר לדעת?

אי אפשר. אפשר, אולי, להחליט לעצור במהלך הקריאה, כשמתברר לך שהרבה הפתעות לא יהיו לך, כי הנוסחה כה מוכרת.

או לחכות לביקורות של מי שאת סומכת על סקירותיה.

מצד שני, מלכתחילה לקחתיו לידי כדי להתאוורר, ובתוך כמה ימים אזדקק לסקירה הזאת כדי להזכר מה היה שם בספר הזה.

אז כמאוורר הוא עשה עבודה בסדר.