(עוד) דוח נטישה דן בראון הוא מחבר ספרי מתח מהולל ומשובח. בדרך כלל. את ספריו "צופן דה וינצ'י" "התופת" ו"הסמל האבוד" קראתי בשקיקה; "בלעתי" ממש. על-כן לקחתי לידי גם את שם הצופן: מבצר דיגיטלי בשמחה רבה, כמשהו שיעביר לי את הזמן ויתן מעט מנוחה לנפשי שטולטלה לא מעט בספר הקודם. הכל היה מבטיח כל כך: […]
היה חג, שבועות, ויומיים תמימים שבהם אין מחוייבויות, כמעט ואין סדר יום של החיים עצמם. המוזיאון היה סגור ביום החג (מי זה סוגר מוזיאונים בחג?) ולפני השתרע יום שלם של מנוחה נכונה. הקונצרט באבו גוש כבר מאחורי, ועד הקונצרט הבא שבועיים תמימים, עד החזרה קצת פחות משבוע, אבל זו יצירה מוכרת – הרקוויאם של מוצרט […]
אחרי ספר מהפך קרביים כמו "השיבה הביתה" מוכרחים לקחת פסק זמן, ולו קצר ביותר, כדי להשיב את פעימות הלב לסדרן ואת הנשימה לקצב היומיומי. "התופת" הוא בדיוק ספר מתאים לכך. מסוג הספרים המרתקים ומהפכים דפים, לוקחים את הקורא/ת לעולמות רחוקים או קרובים אך שונים. אלה שגיבוריו הם ללא חת, יפים ותמירים (תמיד) מלאי תושיה, חכמים. […]