השופט – שי אספריל

ימים לא קלים עוברים על מערכת המשפט בזמן הזה; הועדה למינוי שופטים מתגלה כמקום שבו נחתכים גורלות ומתמנים מינויים לא תמיד ראויים, ומיד יש מי שמעלה מתהום הנשיה מינויי עבר, שאף הם נעשו מטעמים שאינם ענייניים, מינוי מקורבים (אשתו של.., בנו של..), מינוי "מטעם", מינוי על פי מכסה (אחת אשה, אחד ערבי, אחד מזרחי..); ומיד נשמעים קולות על אובדן אמון במערכת, ו"ניקוי אורוות כללי". ובתוך כל אלה שופטים טובים יותר או פחות, עורכות ועורכי דין ישרים פחות או יותר, חייבים להמשיך לעשות במלאכה, לטעון טיעונים, לפסוק פסקים, לגזור דינם של מורשעים…

ובתוך כל אלה שקעתי ראשי ורובי ב"השופט" ספרו המצוין של שי אספריל ש"גרף" אותי אל תוכו, והסיט אותי מכל עיסוקי (ככל שאפשר, כמובן).

השופט הוא אריאל בן אליאס; שופט מחוזי צעיר (יחסית), מעמיק ומוצלח (ככל שניתן לשפוט, בעל ידע נרחב, ולא רק בתחום עיסוקו, שחב את קידומו גם (אך לא רק) לאחת מאותן מכסות ידועות, ודרכו ל"עליון" נראית סלולה אם רק לא יעשה שגיאות קלות או נוראיות, אם רק לא יתגלה איזה סוד אפל בעברו.

"לפעמים לא צריך לעבור על החוק כדי שיראו לך את הדרך החוצה. לעיתים די בהתבטאות לא מוצלחת או בתמונה שלך עם המאהבת. לפעמים די בהימצאותך במקום לא הולם, אם בכנס פוליטי שנוי במחלוקת ואם במרתף מפוקפק, ומאחוריך מלכה שמצליפה בישבנך בשוט." (עמ' 112)

אבל יש איזה סוד אפל; כזה שמעולם לא חלק עם איש, כזה הרודף את מחשבותיו וחלומותיו, מסייט שנתו בלילות ומתגנב למחשבתו בימים, סוד שיותר משמעיק על מלאכת השיפוט, מערער את חייו הפרטיים.

וישנה מרסל, גיבורה נוספת בסיפור. אלמנה טריה לטייקון עסקים מסתורי, זה שיש לו כמה וכמה שמות בהם היה מוכר, תלוי בתחום העיסוק, שהיו לו חברות רשומות במקלטי מס שונים, שקשה לקשר בין החברות לבינו, בגלל רישומים מתוחכמים שעוסקים בהם מיטב עורכי הדין, שכספו הרב איפשר לה חיי רווחה באחוזה בלונדון, ושחייה ריקים, וכל הכסף הרב שיש לה אינו מכסה על הריק.

פעם היתה נערה צעירה והיו לה תוכניות לעתיד. אחר כך פגשה את הגבר שאהב אותה, והיא לא ממש אהבה אותו, אבל מצאה בו בטחון, ונישאה לו, וילדה לו ילדים, והלכה לצידו לאורך כל הדרך, מבלי לדעת מה בדיוק מעשיר את חייה, ממלא את המקרר, מאפשר חינוך אליטיסטי לילדים, דירות פאר, מטוס פרטי. כי כשאת לא יודעת, ולא שואלת, החיים יכולים להיות נוחים הרבה יותר, ועכבות מוסריות לא מפריעות לך.

החיים עצמם, לעומת זאת, לא תמיד מתחשבים בנוחותך, ומובילים אותך לעתים בדרכים שאין לך כל שליטה עליהן.

וישנו נתן, אלמן צעיר ואב לבן. גאון מחשבים שפעם, בתחילת דרכו הצטרף לאיזו חברת היי-טק, שעסקה באיזה עיסוק שפחות נעים לדווח עליו:

"'אנחנו קוראים לזה Adult Entertainment".." (עמ' 81)

(את המשפט הזה, אגב, שמעתי פעם, עת הייתי מובטלת, והגעתי לראיון באיזה מקום; בניגוד לנתן דנן, עם שמיעת המשפט הזה החלטתי שאין זה מקום בשבילי.. מי יודע, אולי הייתי עושה קריירה וממון רב, רק בעבודה עבור מקום שכזה..)

גאון מחשבים, כבר אמרנו, ועל-כן הוא מקודם בעבודה מהר מאד, ועובר לעסק אחר באותה בעלות העוסקת בעסקי המרת מטבע (עוד עיסוק הידוע כיום, באחד מענפיו, כאחד המקומות הפחות ישרים, שלא לומר ערמומיים ועקלקלים, המיטיבים להעביר לרשותם את מיטב כספם וחסכונותיהם של אנשים ישרים ותמימים).

"אנשים אוהבים לשוב אחור ולהיזכר בזמנים רחוקים, כשעדין נראה שכל האפשרויות פתוחות לפניהם. אנשים אוהבים לשאול את עצמם מה היה קורה אילו ומה היה קורה אלמלא…" (עמ' 148 – 149)

הגורל, יש לו דרכים משונות לפעול. צעד שנקטת בעבר, הדרך שבחרת שלא לפסוע בה, אלה ישובו ביום מן הימים וינקרו בראשך – ומה אם הייתי בוחרת אחרת?

מה אם אמו של אריאל היתה מספרת לו את כל האמת? מה אם אריאל היה פועל אחרת באותה נקודת זמן שבה בחר לפעול כפי שפעל, ולהימנע מלפעול בדרך אחרת, אותו מקרה המבעת את ימיו ולילותיו? עניין שהיה עולה לו, כנראה, בקידומו, אך היה חדל מלרדוף אותו?

".. לא תהיה לו ברירה אלא להקריב אותי קורבן. אמנם פעלתי בתום לב, אבל מחובתי היה .. לבדוק את הדברים לפני שהצהרתי עליהם בשבועה. .." (עמ' 264)

מה אם מרסל היתה בוחרת להמשיך לרדוף אחר חלומותיה במקום להינשא לאיש שעברו הפך אותו חשדן וחששן?  מה אם היתה מגדלת ילדיה בדרך אחרת?

ונתן? מה אם היה בוחר ללכת אחר חלומותיו וללמוד קולנוע? מה אם היה מחליט כי עיסוק בהיי-טק לא מחייב עיסוק בתחומים מפוקפקים? מה אם היה בוחר באשה אחרת להיות אשתו?

 

"השופט" אינו ספר מתח, ואף-על-פי-כן, הקריאה בו דומה לקריאה במותחן מעולה, המהפך דפים, העוצר נשימה, כזה שממש קשה להניח מן היד, שיש עצב מסוים שהוא נגמר, משום שהוא כמה משובח, שכתוב ביד אומן וממש ממש כדאי למצוא זמן פנוי כדי לקראו מהחל עד כלה.

 

ובין לבין, יש בו גם ביקורת חברתית לא מועטה, על עולם המשפט והעולם בכלל:

"אני זוכר היטב את הבחור האתיופי שייצגתי פעם … (הסדר טיעון: גרימת מוות ברשלנות, שלוש שנים בפנים; לולא היה אתיופי הפרקליטות הייתה מסכימה גם לשנתיים, ולעומת זאת, אילו היה ערבי, היה יושב חמש שנים לפחות; ..)" (עמ' 64 – 65)

".. זכרתי את איש המכירות ההוא שהתחזה באתרי היכרויות לטייס, עד שאחת הנשים התלוננה נגדו במשטרה. .. במהלך המשפט לא יכולתי שלא לתהות אם היה מוגש נגדו כתב אישום אילו היה טייס שמתחזה לאיש מכירות. " (עמ' 67)

"כה נפסד הוא משלח ידו של עורך הדין. כה נקלה הוא עיסוקו של איש מדון שמוצא את פרנסתו בשקרים, מניפולציות, רקיחת מזימות והסתרת האמת (העובדתית, לא המשפטית). כה מבחיל הוא מי שבוחר להעביר את ימיו בצעקות ריקות בבית המשפט ובשליחת מכתבים נפוחים בדואר רשום (או במסירה אישית), שנפתחים במילים "מרשי מילא את ידי לפנות אליך כדלקמן".

כן, כה נלעג הוא מי שהקשיב לאימא או צפה בפרקליטי אל איי (או בסדרות בריטיות על בריסטרים עם פאות מצחיקות), וכעבור כמה שנים נהיה עבד נרצע בבית חרושת משפטי שממוקם במגדל מפואר וחסר אוויר, או עורך דין עצמאי שניזון מצרות הזולת. כה מגונה ההוא האיש שבשם הפרנסה, ובאמצעות מילים גבוהות על זכויותיו של מרשו, הופך את החברה שהוא חי בה לחשדנית, זועמת, לוחמנית ונקמנית, חברה שחבריה עסוקים בתיעוד נכלולי, והם מקליטים ומצלמים זה את זה בסתר ושולחים חוקרים פרטיים לפשפש בפחי הזבל, ופעמים רבות מציפים את בתי המשפט בתביעות שטוב היה אילו נסגרו בשיחה חברית." (עמ' 198)

 

מומלץ בכל לב.

 

 

השופט – שי אספריל. הוצאת: עם עובד. 284 עמודים

 

לרכישה בפורמט רגיל ודיגיטלי (לא לקינדל)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *